כל ילד רביעי בישראל הגיע ב-2005 לחדר מיון

מה סיבות הפגיעה בגילאים השונים? באיזה יישוב גרים הכי הרבה ילדים והיכן הכי מעט? כמה ילדים גדלים במשפחות חד הוריות? מה עושים הילדים בשעות הפנאי? לכמה מהם יש טלפון סלולרי? מצאו את עצמכם בנתוני השנתון הסטטיסטי.

בסוף שנת 2005 חיו בישראל 2,326,400 ילדים שהם 33.3% מכלל האוכלוסייה (לעומת 33.8% ב-2000). כך עולה מנתוני השנתון הסטטיסטי לישראל.

למרות מספרם ההולך וגדל של הילדים בישראל, נמשכת מגמת הירידה בילודה שאנו עדים לה כבר מאז שנות ה-70, באחוז שהם מהווים מתוך כלל האוכלוסייה. מ-39.2% בשנת 1970 ל-33.3% בשנת 2005. ירידה זו חלה בכל קבוצות האוכלוסייה כולל האוכלוסייה המוסלמית שבה ירד אחוז זה מ-58.7% (ב-1970)ל-48.8% (ב-2005).

בשנים 1995-2005, מספר הלידות השנתי גדל ב- 23%, מ- 116,866 בשנת 1995, ל- 143,913 בשנת 2005. 73% מהילדים שנולדו בישראל בשנת 2005 היו יהודים.

בין 1985 ל-2003 גדל אחוז היילודים שמשקלם קטן מ-2.5 ק"ג מ-7.4% ל-8.5% אך ב-2004 וב-2005 שב וירד ל-8.2% מכלל היילודים.

היישובים שבהם מספר לידות החי בשנת 2005 היה הגבוה ביותר (מעל 2,000): ירושלים (19,010), תל אביב- יפו (6,665), בני ברק (4,589), אשדוד (3,965), חיפה (3,411), ראשון- לציון (3,176),באר-שבע (3,016), פתח-תקווה (2,948), נתניה (2,761), בית שמש (2,443), חולון (2,417), ורמת-גן (2,019).

בשנת 2005 69.1% מכלל הילדים בישראל הם יהודים (75% בשנת 1995), 23.9% מוסלמים (20.2% בשנת 1995), 1.9% נוצרים (2.7% בשנת 1995) ו-2.0% דרוזים (2.2% בשנת 1995).

בשנת 2005 נמשכה מגמת הירידה בשיעור הכללי של תמותת התינוקות בישראל. הגורם השכיח ביותר לתמותת תינוקות בישראל כיום הוא פגות וסיבוכיה. לרוב מדובר בפגות הקשורה במשקל לידה נמוך מאוד.

סיבת המוות השכיחה ביותר של תינוקות יהודים היא פגות ובמקום שני מומים מולדים ואילו כשמדובר בתינוקות ערביים מומים מולדים היא במקום הראשון ובמקום השני פגות.

ביישובים הבאים, שיעורי תמותת התינוקות לאלף לידות חי היו כפולים ויותר מהממוצע הארצי החמש שנתי (4.9 לאלף לידות חי): ברהט (15.1 לאלף לידות חי), בג'סר א-זרקא (14.1 לאלף לידות חי), במעלה עירון (13.4 לאלף לידות חי), בתל שבע (11.8 לאלף לידות חי). בערערה בנגב (11.5 לאלף לידות חי), בכפר כנא (10.5 לאלף לידות חי ), בערערה (10.2 לאלף לידות חי), בטמרה (9.9 לאלף לידות חי). שיעורי תמות הילדים עד גיל חמש באוכלוסייה הערבית, גדולים יותר מפי שניים מאשר באוכלוסייה היהודית.

שיעורי התמותה הגבוהים ביותר הם בקרב ילדים עד גיל שנה (4.7 ל-1,000 ילדים בקרב הבנים ו-4.6 ל-1,000 ילדים בקרב הבנות).

כל ילד רביעי בישראל הגיע בשנת 2005 לחדר מיון בבית החולים. בשנה זו היו כ- 571,000פניות של ילדים לחדרי מיון בבתי חולים (גידול של 18.0% מאז 1995). כרבע מהילדים הפונים לחדרי מיון בבתי החולים ב-2005 אושפזו.

סיבת הפנייה השכיחה ביותר לחדרי המיון הייתה מחלה (64%), היתר (כ-36%) פונים עקב היפגעות (טראומה).כמעט מחצית (48.3%) מהילדים המגיעים לחדר מיון הם בני 4-0.

רוב הפניות של ילדיםלחדרי מיון (יותר מ-40%) מתבצע בשעות אחר הצהריים והערב (מ-18:00 בערב ועד 24:00 בלילה).

ישנה מגמת ירידה במספר ימי השהייה הממוצעת של ילדים שאושפזו בבתי חולים. מ-4.4 ימים בשנת 1995 ל- 4.0 ימים ב-2004.

כ-190,000 ילדים נפגעו בשנת 2005 מתאונות ופנו לחדרי המיון. תאונות על רקע נפילה מהוות כמחצית מן האשפוזים של ילדים בבתי חולים. עוד כרבע מהאשפוזים היו על רקע תאונות דרכים. בגילאי 14-0, סוג התאונה הנפוצה ביותר היא נפילה. בגילאי 17-15 סוג התאונות הנפוצות ביותר הן תאונות דרכים והרעלות.

92.9% מהילדים שאושפזו בשנת 2004 עקב פגיעה חיצונית היו ילדים שנפגעו שלא בכוונה. 3.4% מהילדים שאושפזו עקב פגיעה חיצונית אושפזו עקב פגיעה עצמית(לעומת 2.8 בשנת 2000), ואילו 2.4% מהילדים שאושפזו עקב פגיעה חיצונית, אושפזו עקב תקיפה (לעומת 1.8 בשנת 2000).

מספר ימי האשפוז עקב תאונות נע בין 5.2 ימים לתינוקות עד גיל שנה ו-18.1 ימים בגיל 1-4 ו24.3 ימים בגיל 15-17.

סיבת הפציעה השכיחה ביותר בקרב ילדים שאושפזו היא תאונות. התאונות הנפוצות ביותר הן: נפילה (38.9% מכלל האשפוזים עקב תאונה), תאונת דרכים (12.4% מכלל האשפוזים עקב תאונה), והרעלה (8.1% מכלל האשפוזים עקב תאונה).

4,132 ילדים אושפזו עקב נפילות ב-10 מרכזי העל לטראומה של מדינת ישראל ו-4 בתי חולים אזוריים. סוג הנפילות השכיח ביותר ב-2005 היה נפילה מגובה (46.3%) ולאחריו נפילה באותו מישור (30.7%). ילדים בגיל צעיר (9-0) ובמיוחד בני ה-4-0 הם הנפגעים העיקריים מנפילות, בעיקר נפילות מגובה.

כ-8.0% מן האשפוזים של ילדים על רקע תאונות היו בדרגת חומרה קשה עד אנושה. חומרת הפגיעה הגדולה ביותר נגרמה עקב נפילות ותאונות דרכים. רוב הילדים שנפגעו כתוצאה מתאונות מכל סוג שהוא, נפגעו פגיעה מוחית (28%), או פגיעת ראש אחרת (כ35.4%). 60.4% מהנפגעים פגיעה קשה עד אנושה היו נפגעי תאונות שאינן תאונות דרכים ובעיקר נפילות.

רוב הנפילות של בני 0-4 שאושפזו אירעו בבית (67.3%), 50.8% מנפילות של בני 5-9 שאושפזו התרחשו בעת טיול או שהיה במגרש משחקים, 60.3% מהנפילות של בני 10-14 שאושפזו התרחשו בבית הספר. ילדים צעירים (בני 4-0) הם הנפגעים העיקריים מנפילות (50.4%). יותר משני שליש מהנפגעים שאושפזו עקב תאונות מכל הסוגים הם בנים והיתר בנות.

82.6% מבין 576 הילדים הנפגעים מכוויות בגיל 4-0, ו-67.1% מכלל הילדים הנפגעים מכוויות בגיל 5-9, נפגעו מנוזל חם.

קיימת מגמת עלייה במספר הנפגעים מהרעלות מ-9,220 בשנת 2000 ל-13,117 בשנת 2005(גידול של יותר מ-42%). 80.2% מבין נפגעי ההרעלות היו בגיל 0-5.

45% מהפונים למכון הארצי למידע רפואי בהרעלות היו כאלה שנפגעו נפגעו מתרופות ו-40% ילדים נוספים מבליעת כימיקלים.

רוב הילדים שנפגעו מהרעלות היו ילדים צעירים שנפגעו עקב בליעת הכימיקלים או התרופות בביתם. מתוך 1,038 בני נוער בגילאי 13-17 שבגללם נעשתה פניה למכון הארצי למידע רפואי בהרעלות עקב או חשד לחשיפה לרעלים כ-37.8% היו כאלה שהורעלו עקב ניסיון התאבדות.

בתשס"ו דווח על 16,940 ילדים שנפגעו מתאונות במערכת החינוך. בין השנים תשס"א לתשס"ה גדל ביותר מפי שניים שנפגעו מתאונות במערכת החינוך ב-מ-5.7 לאלף תלמידים ל-12.6 לאלף תלמידים בתשס"ה. בתשס"ו חלה ירידה ניכרת בשיעור זה ל-9.3 לאלף תלמידים.

כ-55% מהתאונות התרחשו בקרב תלמידים בחינוך היסודי עוד 20% התרחשו בקרב תלמידי חטיבות הביניים. רוב התאונות מתרחשות בהפסקה (63%). 22% נוספים התרחשו במהלך פעילות של חינוך גופני. הגורם השכיח ביותר לתאונות הוא תאונות בהן התלמיד בלבד מעורב בגרימתה ובמהלכה (83% מהמקרים).

ב-2005 77.9% מבין 5,362 הילדים שנפגעו בתאונות דרכים, נפגעו כשנסעו ברכב או רכבו על אופניים. ילדים בכל גיל נפגעים בחודשי החופש הגדול יחסית יותר מאשר במהלך שנת הלימודים. היישובים שבהם נפגעים מתאונות הכי הרבה ילדים, בכל הגילים, היו: נתיבות, סח'נין, באר שבע וחולון.

בשנים 1992 – 2005 חלה ירידה גדולה במספר הנהגים הצעירים שהיו מעורבים בתאונות דרכים, מ-2,535 ב-1992 ל-1,434 ב-2004 . רוב הנהגים הצעירים שהיו מעורבים בתאונות דרכים היו בנים (85.8%).

במהלך שנות ה-90 ועד לשנת 2004 הסתמנה מגמת ירידה מתמדת במספר הילדים שקיבלו דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מ-1,473 בשנים 1990-1991 ל-155 בשנת 2004. בשנת 2005 נצפה גידול במספרם ל-171.

ילד אחד במשפחה

בשנת 2005 חיו בישראל 962,868 משפחות עם ילדים יותר משליש מהם היו משפחות עם ילד אחד. בשנים 2004-2005 מספר הילדים הממוצע במשפחה עמד על 2.4. זאת לאחר מגמת הירידה שהיינו עדים לה בין 1980 ל-2003 (מ-2.7 ב1980 ל-2.3 ב-2003) בין השנים 1980 ל-2005 קטן אחוז המשפחות מרובות הילדים- משפחות שבהן 4 ילדים ויותר מ-20.9% ל-17%. בין השנים 1980 ל-2004 גדל פי שניים מספרן של המשפחות שבהן ילד אחד. ב-2005 ל-17.0% מהמשפחות עם ילדים יש ארבעה ילדים ויותר, זאת בהשוואה ל-20.9% ב-1990.

בשנת 2005 חיו בישראל 42,739 משפחות עם שישה ילדים ויותר. בין השנים 1990 ל-2005, ירד אחוז משפחות אלה מקרב כלל המשפחות עם ילדים מ-6.9% ל-4.4%. בשנת 2005, 8.6% מכלל הילדים בישראל חיו במשפחות חד-הוריות. זהו המשכה של מגמת העלייה במספר הילדים החיים במשפחות חד-הוריות שנצפית בשנים האחרונות:

ב-1995, חיו בישראל כ-132,000 ילדים במשפחות חד-הוריות (6.8%), ב-2000, חיו בישראל כ-171,000 ילדים במשפחות חד-הוריות (7.9%), ב-2005, חיו בישראל כ-197,000 ילדים במשפחות חד-הוריות (8.6%).

מאז שנת 2000 ועד לשנת 2005 חלה עלייה ניכרת במספר הילדים החיים במשפחות חד-הוריות שבראשן עומד/ת רווק/ה: מ-23,792 ב-2000 ל- 33,591 בשנת 2005 (גידול של כ- 10,000 ילדים).

אחוז ילדי העולים החיים במשפחות חד-הוריות גדול בערך פי שלושה מאחוז הילדים הוותיקים החיים משפחות חד-הוריות. כל ילד רביעי שעלה לישראל או נולד לעולים חי במשפחה חד-הורית.

כ-135,000 ילדים, המהווים יותר מ-68% מהילדים במשפחות חד-הוריות, חיים עם הורה גרוש/ה. במהלך 2005 התגרשו הוריהם של כ-13,000 ילדים. מדובר במגמת עלייה עקבית ומשמעותית במספר ילדים אלו בשנים האחרונות מ-7,309 ב-2000 ל-13,052 ב-2005.

מבין התסקירים בעניין ילדים שהוגשו בשנת 2005 לבתי משפט למשפחה היו 204 בנושא תביעות אבהות, 106 בקשות לשינוי שם, 90 בקשות להמרת דת ו26- בקשות להיתר נישואין לקטינים.

בין השנים 1992 ל-2002 גדל מספר הילדים במשפחות המקבלות דמי מזונות מן המוסד לביטוח לאומי ב-77.6% - מ-28,303 ב-1992 ל-55,231 ב-2002. אך בין 2002 ל-2005 קטן מספר הילדים במשפחות אלה ב-27.8% בשל החמרת הקריטריונים לקבלת דמי מזונות.

בין השנים 2000 ל-2005 ירד בכ-48% מספר הילדים במשפחות המקבלות דמי אבטלה מכ-117,108 לכ-60,856. הירידה משקפת את החמרת הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה, שגרמה לירידת מספר הילדים שהוריהם מקבלים דמי אבטלה אך לא לירידת מספר הילדים שאחד מהוריהם מובטל.

נמשכת הירידה באחוז בני הנוער המתגייסים אל פחות מ-78%: בשנת 2005 77.6% מהבנים ו-59.7% מהבנות התגייסו לצה"ל. בהשוואה לשנת 1992 שבה התגייסו לצה"ל 83.7% מהבנים ו-67.4% מהבנות. בקרב הבנים - מקורה של ירידה זו בגידול באחוז הפטורים עקב אי התאמה או סיבות רפואיות. בקרב הבנות - מקור הירידה בפטורים הניתנים לנערות דתיות ולנערות נשואות וכן בפטורים הניתנים מסיבות רפואיות או עקב אי התאמה. בשנת 2005 ירד לראשונה מספר הבנות המתגייסות לצה"ל אל מתחת ל-60% מהשנתון.

ילדים נפגעי מלחמת לבנון השנייה: 7 ילדים נהרגו ו-714 ילדים נפצעו במהלך מלחמת לבנון השנייה (עד אוגוסט 2006). כשליש מהילדים שנפגעו היו נפגע הלם וכשני שליש נפצעו קל.

ילדים וחינוך

בשנת תשס"ה 1,815,314 ילדים למדו במערכת החינוך, מהם כ- 1,367,833 (כ-75.3%) במגזר היהודי ו-447,481 (24.7%) במגזר הערבי. בין השנים תש"מ לתשס"ה (2004/2005-1979/80) ירדה צפיפות התלמידים בכיתות במיוחד בחינוך הערבי. אולם עדיין נותר פער בין החינוך היהודי (בממוצע 26 תלמידים בכיתה) לבין החינוך הערבי (בממוצע 30 תלמידים בכיתה).

פעילות הפנאי

80.7% מהילדים בגיל 6-13 שהו ב-2004 לאחר שעות הלימודים בהשגחת ההורים, 9.4% היו בהשגחת מבוגר, מטפל או קרוב משפחה. רק מיעוט קטן של הילדים (בגיל 6-13) היו לאחר שעות הלימודים בהשגחה במסגרות בתשלום (2.9% מטפלת; 5.6% צהרון; 6.4% בחוגים). 20.3% מהילדים בגיל 6-9 וכ-36% מהילדים בגילאי 10-13 שוהים לבדם ללא השגחת מבוגר לאחר שעות הלימודים. בשנת 2005 ביקרו כ-1,100,000 ילדים עד גיל 17 בגנים הלאומיים ובשמורות הטבע.

שלושה רבעים מהתלמידים בכיתות ז'-יב' עושים לפחות פעילות גופנית אחת. ילידי הארץ מרבים להשתתף בפעילויות לה יותר מילדים שעלו לאחר 1999. אירובי, משחקי כדור והליכה הן הפעילויות השכיחות ביותר. ההשתתפות במרבית פעילויות הספורט גבוהה במגזר הערבי יותר מאשר במגזר היהודי.

פעילות הפנאי הנפוצה של בני נוער (82%) היא ביקור בקניונים ובמרכזי קניות. במקום השני עומדים קריאת ספרים וביקור במסעדה (למעלה מ-50%). הפעילויות הפחות נפוצות הם ביקור בתיאטרון, בתערוכות אומנות ובמופעי בידור למיניהם (אחוזים בודדים). רק 56% מבני הנוער היהודי משתתפים בשעות הפנאי בחוגים.

כמחצית מבני הנוער עוסקים בפעולות התנדבותיות. 9% מהם מתנדבים במסגרת פרוייקט מחוייבות אישית בבתי הספר, ו-23% מתנדבים במגוון מסגרות אחרות. 23% מבני הנוער אינם מתנדבים היום אך התנדבו בעבר. שני התחומים בולטים ביותר בהם מתנדבים בני נוער הם חונכות, והדרכה ורווחה. יותר מכל, המתנדבים פועלים בקרב אוכלוסיות הילדים (26%), אוכלוסיית הנזקקים (20%) והקשישים (17%). רוב המתנדבים (71%) מתנדבים אחת לשבוע, כרבע נוסף, מספר פעמים בשבוע.

טלוויזיה וסלולר

כמעט 60% מבני הנוער היהודי בגיל 12-17 צופים בטלוויזיה ביום חול במשך שלוש שעות ויותר. למעלה מ-25% צופים בטלוויזיה במשך חמש שעות ויותר. מבין תוכניות הטלוויזיה מעדיפים בני הנוער היהודי (בגילאי 12-17) יותר מכל סרטי קולנוע (45.1%) ותוכניות מוסיקה (44.5%) וכן תוכניות אירוח ובידור (44.5%) ושעשועונים (42.2%).

80% מבני הנוער היהודי בגיל 12-17 מחזיקים ברשותם טלפון סלולרי. כ-61% מבני הנוער היהודי בגילאי 12-17 גולשים באינטרנט. 30% גולשים באינטרנט שש שעות בשבוע ויותר, מחציתם אף 16 שעות בשבוע ויותר. מטרות הגלישה באינטרנט השכיחות הן הורדת קבצי מוסיקה ולימודים.

52.6% מבני הנוער היהודי בגילאי 12-17 מאזינים לרדיו בימי חול ובעיקר לרדיו האזורי (41.9%) ולגלגל"צ (33.5%).

רבע מבני הנוער נוסע בתחבורה ציבורית כמעט מידי יום ורבע נוסף אינו נוסע כלל בתחבורה ציבורית עירונית. כמחצית מבני הנוער היהודי כמעט ואינם נוסעים בתחבורה ציבורית מחוץ ליישוב מגוריהם או שאינם נוסעים בה כלל.

בין השנים 1995 ל-2005 עלה אחוז הילדים ובני הנוער שנסעו לחו"ל מ-13.5% ל-14.0%.

בשנת 2005 76,000 בני נוער היו בעלי רישיון נהיגה לרכב. חמישית מהם היו חייבים להרכיב משקפי ראייה ו/או עדשות מגע בזמן הנהיגה.

יותר ממחצית בני הנוער היהודי בגילאי 12-17 קוראים עיתוני סוף-שבוע (54.8%) ומעט פחות קוראים עיתונים יומיים (45.2%). כ-40% קוראים עיתוני ילדים או עיתוני פנאי (42.5%).

רק כ-20% מבני הנוער הבדווים משתתפת בחוגים לעומת 46% מבני הנוער היהודי. כעשירית מבני הנוער הבדווי משתתפת מחוץ לשעות הלימודים בפעילויות שמארגן משרד החינוך במסגרת בית הספר. אחוז קטן מאוד פעיל בתנועות נוער. רק עשירית מבני הנוער הבדווי עוסקים בפעילות התנדבותית לעומת שליש מבני הנוער היהודי.

שמירת הבריאות

בתשס"ה נבדקו 154,722 תלמידים בבתי הספר בדיקות ראייה, זאת לעומת 327,029 בתשס"ג. הסיבה לירידה היא קיצוץ תקציבי שגרם לצמצום ניכר בשרותי הבריאות לתלמיד. עקב כך בתשס"ד נמצא ליקוי ראיה בקרב 3,701 תלמידים לעומת 8,762 בתשס"ג.

8%-10% מהתלמידים שנבדקו בדיקת שמיעה בתשס"ד ובתשס"ה, הופנו להמשך בירור. 1.3%-1.5% נמצאו בעלי ליקוי.

בתשס"ה רק 3,292 תלמידים עברו בדיקות לגילוי שחפת חביונית, בהשוואה ל 7,215 בתשס"ד ול-55,467 בתשס"ג. הסיבה לירידה במספר הבדיקות היא קיצוץ תקציבי שגרם לצמצום ניכר בשרותי הבריאות לתלמיד. מבין הנבדקים בתשס"ה התגלו 3.6% תלמידים עם שחפת חביונית.

בשנת תשס"ה נבדקו 123,187 ילדים על ידי רופא בבית ספרם זאת לעומת 155,621 בשנת תשס"ג. בדיקות אלה מיועדות לאיתור ליקויים בשלד-שרירים יציבה, לב, עור ואנדוקרינולוגיה.

חלה עלייה במשקל המתגייסים לצה"ל בקרב הבנים ובקרב הבנות. בקרב הבנים במשקל 81+ ק"ג חל גידול מ-9.4% מכלל המתגייסים בשנת 1995 ל-12.4% ב-2005 ואילו בקרב הבנות במשקל 81+ ק"ג חל גידול מ-2.6% בשנת 1995 ל-3.6% בשנת 2005 מכלל המתגייסות.

אחוז גבוה מתלמידי ז-י"ב (למעלה מ-90%) מצחצחים שיניים לפחות פעם ביום. חצי מתלמידי ז'-יב' אינם מבקרים אצל רופא שיניים אפילו פעם בשנה.

מחצית מבני הנוער הבדווים ביישובים המוכרים בנגב לא היו מעודם אצל רופא שיניים. רק כרבע מבני הנוער הבדווים ביישובים אלו ביקרו אצל רופא שיניים בשנה האחרונה. זאת, לעומת 43% בקרב הערבים ו-57% בקרב היהודים.

בסוף דצמבר 2004 היו 8,872 ילדים ובני הנוער שטופלו במרפאות ממשלתיות לבריאות הנפש. הם היוו 16.8% מכלל המטופלים בכל הגילאים במרפאות אלו. עד גיל 5טופלו 336 בנות ו-627 בנים, בגיל 6-12 טופלו 1,418 בנות ו-3,324 בנים ובגיל 13-17 טופלו1,240 בנות ו-1,927 בנים. מספר הבנים שטופלו במרפאות לבריאות הנפש היו כפול ממספר הבנות.

756 ילדים עד גיל 17 התקבלו במהלך 2004 לטיפול יום ולאשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים (לעומת 447 בשנת 1995). כ-55% מהם היו בנים וכ-45% היו בנות. 172מאישפוזי הילדים (18% מכלל אישפוזי הילדים) נעשו בכפייה.

משך האשפוז השכיח (אשפוז מלא ואשפוז יום) בבתי החולים הפסיכיאטריים של ילדים ובני נוער היה בין 180-31 יום.סוג האבחנה השכיח ביותר היה הפרעות של גיל הילדות.

4.6% מהבנים ו-2.6% מהבנות אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים לתקופה שעלתה על שנה.

מעט ילדים ביישוב

אחוז הילדים מכלל האוכלוסייה הוא הנמוך ביותר בארץ נמצא ביישובים קריית ביאליק (21.8%), קריית ים (21.7%), רמת-גן(21.1%), גבעתיים (20.7%), בת-ים (20.9%) ותל אביב-יפו (19.9%). לעומת זאת, אחוז הילדים מכלל האוכלוסייה הוא הגבוה ביותר ביישובים חרדיים כמו בית"ר עילית (62.5%), מודיעין עילית (59.1%) ואלעד (55.9%) וביישובים הבדואים בנגב כמו תל שבע (62.2%), רהט(61.4%), כסייפה (60.0%), שגב שלום (59.7%), ערערה בנגב (59.8%), חורה (57.6%), ולקיה (53.7%). יישובים נוספים שבהם הילדים מונים 25% ופחות מכלל התושבים: חיפה (22.1%), עומר (24.0%), נשר (24.6%), נצרת עילית (22.6%) הרצליה (22.7%), קריית מוצקין (23.0%), חולון (24.1%),ורמת השרון (25.0%).

בשנת 2005 הגיעו לישראל כ-6000 ילדים עולים. בין השנים 1990-2005 הגיעו לישראל כ-290,000 ילדים עולים. ילדים עולים עד גיל 17 מהוים10.6% מכלל ילדי ישראל.גם מספר הילדים העולים המגיעים מדי שנה נמצא בירידה קבועה (מ-54,051 בשנת 1990 ל-15,106 ב-2000 ול-6,079 בשנת 2005). רוב הילדים שהגיעו בשנת 2005 לארץ היו בגיל 0-4. רוב הילדים היו מבריה"מ לשעבר (33.5%) או מאתיופיה (32.9%). בשנה זו לראשונה אחוז הילדים שהגיעו מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה כמעט והשתוו. כ-85% ממשפחות העולים עם ילדים מונות ילד אחד עד שניים במשפחה, מספר הקטן מן הממוצע הארצי העומד על 2.4.

המצב הכלכלי

ככל שעולה רמתו החברתית והכלכלית של היישוב כך יורד אחוז הילדים המתגוררים בו. ביישובים החלשים ביותר, ילדים מהווים כ-55% מהאוכלוסייה ביישוב, בעוד שביישובים החזקים ביותר, ילדים מהווים רק כ-25%.

בשלושת העשירונים הנמוכים גדלים יותר מ- 20% מילדי ישראל, זאת לעומת 11.6% מהילדים הגדלים בשלושת העשירונים הגבוהים.

בשנת 2005, יותר מכל ילד שלישי בישראל (35.2%) חי מתחת לקו העוני. מדובר בעליה נוספת בהשוואה לשנה שעברה (33.2%).

מספרם של הילדים החיים בעוני בשנת 2005 היה (כולל מזרח ירושלים) כ-820,000. למרות תנודות קלות הרי שלאורך 25 השנים האחרונות אנו רואים מגמת עלייה ברורה בתחולת העוני בקרב ילדים.

קרוב ל-65% מהילדים הלא יהודים בישראל חיים בעוני. אחוז זה גבוה כמעט פי שלושה מאחוז הילדים היהודיים (25.5%) החיים מתחת לקו העוני.

בשנת 2005 רק 19% מכלל הילדים העניים נחלצו מהעוני תודות לתשלומי ההעברה לעומת 25% בשנת 2003.

אחוז המשפחות העניות בהן ארבעה ילדים או יותר עלה בין 2004 ל-2005 מ-54.7% ל-58.1%. עלייה המשקפת את השחיקה בקצבאות הילדים. תחולת העוני של ילדים עולים עלתה בין 2000-2005 ביותר מ-8%.

בשנת 2005 חלה ירד בכמחצית מספר הילדים החיים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה מ-301,000 ב-2002 ל-165,528. ירידה זו משקפת החמרה בקריטריונים לקבלת הגמלה ולא ירידה אמיתית במספר הילדים העניים, שמספרם רק עלה.

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה