מחקר: לימוד נגינה משפר את הזיכרון המילולי

שיעורי הפסנתר משתלמים בצורה בלתי צפויה: לפי מחקר חדש, לילדים שלמדו לנגן יש זיכרון מילולי טוב מזה של אלה שלא למדו לנגן. בנוסף, ככל שזמן הלמידה היה ארוך יותר, כך הזיכרון המילולי טוב יותר. מימצאים אלה מדגישים כיצד התרגול והניסיון משנים אזורים מסויימים בחלקים של המוח: גם מיומנויות אחרות, שלהן אחראי אותו חלק במוח, משתפרות, תוצר לוואי, שיוכל לסייע לאנשים המחלימים מפגיעה מוחית וגם לסייע לילדים בריאים.

המחקר, שהתפרסם בגיליון יולי 2003 של מגזין "נירופסיכולוגיה" בהוצאת האיגוד האמריקני לנירופסיכולוגיה, התבצע באוניברסיטה הסינית בהונג קונג. 90 ילדים בגילאי 9 עד 15, השתתפו במחקר. מחציתם למדו לנגן והיו חלק מתזמורת המיתרים של בית ספרם, וקיבלו גם שיעורים בנגינת מוסיקה קלאסית על כלי נגינה מערביים, בין שנה לחמש שנים. 45 המשתתפים האחרים במחקר היו עמיתיהם לבית הספר, שלא נחשפו לכל סוג של חינוך מוסיקלי מסודר.

החוקרים, בהנחיית ד"ר אגנס צ'ן, בחנו את המשתתפים בבדיקות זיכרון, כדי לראות כמה מלים הם יכולים לזכור מתוך רשימת מלים, ובבדיקת זיכרון ראייה לתמונות. אלה שלמדו מוסיקה הצליחו לזכור הרבה יותר מלים מאלה שלא למדו מוסיקה. באופן כללי הם גם למדו יותר מלים בכל אחת משלוש הבדיקות העוקבות שהיו במחקר. אחרי הפסקה בת 30 דקות, הנערים המאומנים גם זכרו יותר מלים מקבוצת הביקורת. לא היו הבדלים משמעותיים בזיכרון החזותי. זאת ועוד, ביצועי הלמידה המילולית היו טובים יותר ביחס ישר לזמן הלימודים המוסיקליים.

מחברי המחקר אומרים, כי גם פחות משש שנות למידה מוסיקלית יכולות לשפר את הזיכרון המילולי. לדבריהם, אימונים מוסיקליים נוספים יביאו לשיפור נוסף, שכן כאשר גירוי מוסיקלי מעורר תא המוח השמאלי, הצד הזה יכול לטפל במטלות נוספות, כמו למידה מילולית. זה כמו אימון משולב של המוח, שניתן אולי להשוותו למצב שבו אצנים נוכחים לדעת, כי ככל שרגליהם חזקות יותר, כך משתפר גם משחק הטניס שלהם, גם אם התכוונו רק לבצע פעולת ריצה. באותה מידה, אומרת ד"ר צ'ן, "לתלמידים עם זיכרון מילולי טוב יותר, יהיה יותר קל ללמוד בבית הספר".