האלימות בתוכניות טלוויזיה לילדים כפולה מהאלימות בתוכניות למבוגרים

"תוכניות טלוויזיה לילדים מלאות באלימות, חוסר כבוד והתנהגות אלימה. זהו זאב בעור של כבש, כאשר בשידורים המיועדים לילדים צעירים יש אלימות במידה כפולה לעומת האלימות בשידורי טלוויזיה למבוגרים". כך טוענת מועצת ההורים לטלוויזיה, אירגון אמריקני שעקב אחרי התכנים המשודרים לילדים בערוצי השידור הציבוריים. חלק מערוצי השידור הללו והתכנים שבהם מדובר משודרים בישראל הן בלוויין והן בערוצי הכבלים.

מועצת ההורים לטלוויזיה בדקה יותר מ-440 שעות שידור המיועדות לצעירים ומצא 3,488 סצינות אלימות, ממוצע של כמעט 8 מקרי אלימות בכל שעת שידור. הקבוצה, בראשותו של ברנט בוזל, אומרת כי לפי מימצאי הבדיקה, ערוץ הסרטים המצויירים Cartoon Networks בבעלות "טיים-וורנר" הוא האלים ביותר עם 1,330 מקרי אלימות (ב-440 שעות השידור שנבדקו) או 5 מקרי אלימות בממוצע בכל פרק ששודר. בערוץ המשפחה של רשת ABC נרשמו 318 מקרי אלימות, עם ממוצע של 11 מקרים בכל פרק, הגבוה ביותר מבין הרשתות שנסקרו. לפי המחקר, סידרת האנימציה "טיטנים בני עשרה" (Teen Titans) הייתה האלימה ביותר עם 21.7 מקרי אלימות בכל פרק בסידרה. "לעתים קרובות מידיי אנו מבטלים את האלימות בשידורים לילדים כבלתי חשובה", אומרים מחברי המחקר. החוקרים גם הצביעו על כך שלמרות שהסרטים המצויירים היו תמיד אלימים, מה שהשתנה זה רמת האלימות והתוצאות נראות בכל מקום, הן מפחידות, ובמקרים רבים הן ריאליסטיות בצורה מאיימת.

הקבוצה בדקה ארבעה ערוצים במשך שלושה שבועות של שידור: ערוץ הסרטים המצויירים, דיסני, ABC משפחה, וערוץ ניקלאודיון. בערוץ דיסני נרשם המספר הקטן ביותר של מקרי אלימות – 0.95 מקרים לפרק. הבדיקה התקיימה באוגוסט 2005 כאשר המחקר התמקד בשידורים בשעות שלאחר בית הספר ובשעות הבוקר של יום שבת. המחקר גם מותח ביקורת על הרשתות המשדרות תוכניות לילדים שבהם משולבים ביטויים לא מתאימים כמו "טיפש", מפסידן" ו"ישבן" כמו גם רמיזות מיניות, העלבות, אלימות והכנעה.

ג'ים דייק מהנהלת מועצת ההורים לטלוויזיה אמר כי התערבות ההורים אמורה להספיק כדי לא לחשוף את בני הנוער לאלימות בתוכניות המיועדות להם. "הורים הסומכים על טכנולוגיה ידידותית, על מידע לגבי רייטינג, מידרוג וסקרי פופולריות של תוכניות, אבל השיפוט האישי שלהם על ניהול התכנים שיוצגו לילדים הוא חשוב יותר, והם צריכים לפעול לפי שיקול דעתם ולא על ידי הגברת הפיקוח הממשלתי על השידורים".

אירגוני מומחים בתחום הבריאות, כמו למשל, איגוד רופאי הילדים של ארה"ב, איגוד הפסיכולוגים והאגודה האמריקנית לבריאות, ניתחו מידע לגבי צפייה של ילדים בטלוויזיה והצליחו להוכיח קשר בין צפייה מוגברת בטלוויזיה לבין עלייה ברמת האלימות אצל ילדים. מועצת הטלוויזיה להורים אומרת כי הדו"ח שלה כולל את כל סוגי האלימות, מדמויות מצויירות הרצות לתוך דלתות וקירות ועד סוגים שונים של מוות, שריפות ואלימות שאיננה נראית על המסך, אבל מדברים עליה. כאשר הסרטים המצויירים מוצאים מן הספירה, עדיין יש 2,794 מקרי אלימות או 6.3 מקרי אלימות לשעה. במאמר באתר של מועצת הטלוויזיה להורים נאמר כי המשימה העיקרית של המועצה היא "לקדם ולהחזיר את האחריות ואת ההוגנות לתעשיית הבידור בתגובה לדרישה של אמריקה לשידורים חיוביים המופנים לכל המשפחה".

תוכניות לילדים משודרות מאז החלו שידורי הטלוויזיה הכלליים, אבל בתחילה הם הוגבלו לשעות שלאחר בית הספר או לשעות שבת בבוקר. היום, בעידן הטלוויזיה הרב-ערוצית בכבלים ובלוויין, שידורי סרטים מצויירים ותוכניות ילדים משודרות בדרך כלל 24 שעות ביממה. בארה"ב רק רשתות מעטות מציעות היום שידורים לילדים במתכונת שידורי שבת בבוקר שהייתה נהוגה בארה"ב עשרות שנים.

לדברי ברנט בוזל, "הורים לוקחים בדרך כלל כמובן מאליו שתוכניות לילדים, בהגדרה, הן ידידותיות לילדים. בעוד שתוכניות בידור רבות לילדים הן אכן מצויינות, על ההורים לדאוג לגבי אותו חלק שאינו מתאים לילדים. המגמה המדאיגה הזו מובילה לכך שההורים אינם יכולים עוד להיות בטוחים שאין לילדיהם גישה לתכנים של אלימות, רימוזים מיניים או לשון בוטה בתוכניות המיועדות לילדים. אנו מבינים שאין כאן מאמץ מכוון לפגוע בתשתית החברתית של ילדים צעירים, אבל חוסר המחשבה מאחורי ההפקה עדיין גורם לאותה תוצאה סופית".

כך, לדוגמה, ההשפעה של תוכנית Anime היפאנית המאויירת מאוד משמעותית. הסצנה הבאה לקוחה מתוך "מלך שאמאן" ברשת פוקס ששודרה ב-13 באוגוסט 2005: "זקה ו-יוֹ ממשיכים להילחם. יו מופל ארצה כמה פעמים והוא מותש. לבסוף זקה מצליח להוציא את חרבו של יו מידו ולהשליך אותה הצידה ואז הוא בועט בראשו וגורם לו לאובדן הכרה. אז מרים זקה את יו מן הקרקע במשיכת שערו ומחדיר את ידו לתוך חזהו של יו. יו צורח. זקה נוטל את נשמתו של יו ושם אותה בתוך גופו שלו. יו נראה מת.

גם בתוכניות הרחוקות מאלימות יש בעיות, כמו למשל שימוש בלשון בוטה בתוכנית כמו "בוב הספוג". במהלך הבדיקה שידר ערוץ ניקלאודיון ב-1 באוגוסט 2005 את הפרק בשם "הפה של המלח", שעניינו ביטויים גסים. בוב הספוג התמים אינו מבין את המלה הגסה גרפיטי כשהוא רואה אותה רשומה על מיכל אשפה, אבל פטריק מסביר לו שזהו "מגביר משפטים", שנועד לסייע לך כאשר אתה רוצה לדבר יפה. בהמשך הפרק נראים פטריק והספוג משתמשים בלשון גסה, כאשר צפצופים מאפילים על הביטויים הגסים, כמעט בכל משפט. ה"ביפ"ים נשמעים כמו קולות של דולפינים, דבר העושה את כל הפרק לכאילו הומוריסטי. בסוף הפרק, בוב ופטריק מבינים שהמיילים אינן טובות ומבטיחים שלא להשתמש בהן שוב, אבל הפרק מסתיים בכך שהם מספרים לאמא קראב על 13 המילים הגסות שאמר אדון קראב. כולם מוענשים לבסוף על ידי אמא קראב על "דיבור כמו של מלחים".

למרבה הצער, אומר בוזל, "מפיקי התוכניות חושבים שהם יכולים לשעשע את ההורים הצופים עם ילדיהם באמצעות דיבורים בעלי כמה משמעויות, כאשר המשמעות הנסתרת, שאינה כל כך נסתרת, אינה ראויה לצפייה של ילדים. ההידרדרות של הטלוויזיה לילדים חייבת להיפסק. יש לראות ברשתות השידור והכבלים אחראים לכך שהם מרשים לשדר תכנים בלתי ראויים כאלה הפוגעים בילדים. צריך גם לדאוג שמפיקי הפרסומות יהיו אחראים לתכנים שלהם באותה מידה".