כך משפיעים שידורי הטלוויזיה על הילדיםהורים משתמשים בטלויזיה כדי להעסיק את ילדיהם
אנחנו נמצאים היום בעידן של תקשורת חזותית, ובכל בית יש לפחות שני צגים: צג טלוויזיה וצג של מחשב. הצג השלישי, של הסלולר, הולך איתנו לכל מקום, ובדור השלישי והרביעי הוא יביא לנו תכני מולטימדיה,שישלימו את שני הצגים האחרים, שכבר כבשו את חיינו. יש סיכוי שבתחום הסלולר, נקדים מדינות רבות, כולל ארה"ב, אבל הם היו הרבה לפנינו בכל מה שקשור לטלוויזיה ולמחשבים. הילדים בארה"ב נולדים לסביבה שחיה ונושמת טלוויזיה מצאת החמה ועד כלות הנשמה. בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית לא נפקדים גם ערוצים ייחודיים לילדים. זאת למרות שעדיין לא נבדקה לעומק מידת ההשפעה של החשיפה הטלוויזיונית על ילדים בגיל הרך.
יש היום קלטות רבות המיועדות לילדים, הפקות טלוויזיוניות, משחקי מחשב ייחודיים, והמחשב היום מחליף הרבה מאוד ממשחקי הילדים בחצר או ברחוב שהיו מנת חלקם של הדורות הקודמים. עדיין לא הגענו לרמה של אמריקה, אבל אנחנו בדרך. יש ערוצי ילדים, כמו לוּלי, למשל, או ערוץ בייבי בלוויין, שהם ראשונים מסוגם בעולם. ובכל זאת, יש זכות ראשונים לאמריקה, ולכן כדאי לראות מה עושים היום האמריקנים בכל הנוגע לחשיפה של התינוקות והזאטוטים לטלוויזיה ולמחשב, ובמה הם מוכנים להודות.
לפי דו"ח חדש, שהוצא על ידי קרן משפחת קייזר בארה"ב, אירגון ללא מטרות רווח, הורים לתינוקות, לזאטוטים ולילדים קטנים בארה"ב משתמשים בטלוויזיה ככלי חשוב לניהול הבית וכדי לבדר את צאצאיהם. לפי הדו"ח, הורים אמריקנים רבים "מוצאים יתרונות רבים בטלוויזיה ואינם יכולים לדמיין איך לעבור את היום בשלום בלעדיה". הדו"ח התמקד בבעיות בריאות הנובעות משימוש בטלוויזיה. הוא חובר בעקבות סקר בקרב 1,000 משפחות בארה"ב שבהן ילדים מגיל 6 חודשים ועד שש שנים.
בשאלון הסקר דיווחו ההורים על הרגלי השימוש של ילדיהם בטלוויזיה, DVD, וידאו, מחשב ובמשחקי וידאו. לפי הסקר, 75% מהילדים צופים בטלוויזיה, 32% צופים בסרטי DVD, 15% משתמשים במחשב ו-11% משחקים במשחקי וידאו. בסיכום הכולל, 83% מההורים אמרו כי התינוקות שלהם או הילדים הצעירים שלהם משתמשים באופן סדיר ב"מדיה עם מסך" בכל יום של שיגרה. אותו אחוז של הורים אמר כי ילדיהם קוראים או שקראו להם סיפור ביום שיגרתי רגיל. ילדים צופים בטלוויזיה בממוצע שעה ו-19 דקות ביום וכמות דומה של זמן מוקדשת לוידאו או DVD בכל יום.  צילום: אניטה פטרסון לפי הסקר, ביום רגיל כ-83% מהילדים עד גיל 6 צופים במסך כלשהו, כאשר הממוצע הוא כשעתיים ביום (1:57). השימוש במדיה מתגבר עם הגיל, מ-61% אצל תינוקות בגילאים של פחות משנה, הצופים ביום רגיל כשעה ועשרים דקות ועד 90% בגילאי 4 עד 6 שנים עם ממוצע של כשעתיים צפייה ביום (2:03).
בבתים רבים יצרו הורים סביבה שבה הטלוויזיה היא בנוכחות כמעט מתמדת, ובכל מקום: בסלון, בחדר האוכל ובחדר השינה. כשליש מההורים דיווחו כי מכשיר הטלוויזיה בבית פועל כל היום, גם אם איש אינו צופה במסך. 13% דיווחו על טלוויזיה פועלת כל הזמן ו-19% שהטלוויזיה פועלת רוב הזמן. הדו"ח מצטט גם את ההמלצה של איגוד רופאי הילדים של ארה"ב, הקובעת "בלי טלוויזיה בכלל עד גיל שנתיים" ו"לא יותר משעתייים ביום של צפייה במסך לילדים מעל גיל שנתיים".
לפי הסקר, שאחד מכל שלושה ילדים צופה בטלוויזיה בחדר השינה שלהם. הסיבה העיקרית להצבת מכשיר טלוויזיה בחדר הילדים היא כדי לפנות את מכשיר הטלוויזיה העיקרי כדי שיוכלו לצפות בעצמם או כדי לפנות אותה לאחים גדולים יותר. הילדים הגדולים יותר צופים בטלוויזיה שעות רבות יותר, ואצלם יש בדרך כלל טלוויזיה בחדר. עם זאת, ההורים דיווחו, כי ביום שיגרתי ילדיהם מבלים בקריאה ובהאזנה למוסיקה, זמן רב יותר מאשר צפייה בטלוויזיה. עוד סיבות להצבת מכשיר בחדר הילדים היו: כדי שההורים יוכלו לעשות דברים שונים בבית (39%) כדי להרדים את הילד (30%) וכפרס על התנהגות טובה.
קרן משפחת קייזר בדקה קבוצות מיקוד בארבע ערים בארה"ב ובהן דיברו עם הורים לתינוקות על צפייה בטלוויזיה. בקבוצות המיקוד הללו אמרו הורים רבים שלטלוויזיה יש יתרונות חיוביים עבור הילדים. 38% מהם אמרו כי חשבו שצפייה בטלוויזיה "לרוב מסייעת" ללמידה של הילדים בעוד ש-31% אמרו כי הצפייה "לרוב פוגעת" בלמידה של הילדים. 22% סברו כי לטלוויזיה אין כל השפעה על הלמידה של הילדים.
יותר מ-80% מההורים דיווחו כי יש חוקים בבית לגבי התוכן שמותר לילדים לצפות בו. לרובם היו גם חוקים לגבי השימוש במחשבים ובמשחקי וידאו. הרגלי הצפייה היו מגוונים מאוד. למשל אם אחת בקבוצת המיקוד אמרה כי היא מאפשרת לילד שלה, שהיה בגיל שבין שנה לשלוש שנים, לצפות בתוכנית על פשע, כשהיא צופה בה יחד איתו. אם אחרת אמרה כי היא צופה בכל יום בתוכנית חינוכית עם ילדיה במשך 20 דקות. שני שליש מההורים אמרו כי שמו לב שהילד מחקה התנהגות חיובית שראה בטלוויזיה, כמו למשל שיתוף אחרים במה שיש לו. 23% דיווחו כי שמו לב שהילד מחקה התנהגות אלימה שראה בטלוויזיה. 53% מההורים אמרו כי הטלוויזיה מרגיעה את הילד שלהם, 17% אמרו שהטלוויזיה מעוררת את ילדיהם.
אחת האמהות שהשתתפו בסקר אמרה: "המדיה עושה את החיים קלים יותר. כולנו שמחים יותר. הילד אינו נכנס לטנטרום, אני יכולה לבצע עבודות שונות".
הורים לעיתים שינו את המדיניות שלהם לגבי צפיית הילדים בטלוויזיה בהתאמה להתנהגות הילדים. כך, למשל, אם אחת דיווחה כי לא אישרה לביתה לצפות בתוכנית ER לאחר שהיא ראתה אותה מנסה "לבצע החייאה" על אחיה הקטן. הדו"ח כולל ציטוט של אם לילד בן שנה עד שלוש מקליפורניה: "אינני חושבת שלחשיפה למדיה יש קשר כלשהו לגבי התפקוד שלי כהורה. לעולם לא אושיב אותה מול הטלוויזיה כדי שאוכל ללכת לעשות משהו. למדתי לפני הרבה זמן שהדחת הכלים יכולה להמתין למחר. הכל יכול לחכות. ראיתי את בן ה-15 שלי גדל כהרף עין. אני מנצלת כל רגע שאני יכולה כדי להיות עם הילד".
"להורים יש משימה קשה והם סומכים על הטלוויזיה בעיקר כדי לסייע להפוך את החיים שלהם ליותר מסודרים", אומרת ויקי ריידאאוט, סגנית הנשיא בתוכנית ללמידת הקשר בין בריאות לבין מדית הבידור במסגרת קרן קייזר. "הורים משתמשים במדיה כדי לספק תעסוקה לילדים, להרגיע אותם ולהימנע מחיכוכים משפחתיים, כדי ללמד את הילדים שלהם את הדברים שהורים חוששים שאין להם די זמן ללמוד וללמד בעצמם".
עוד מימצאים מרכזיים במחקר:
|
כתבות בנושא:
|
