התפתחות חברתית-רגשית של פעוטות בגילאי שנה-שנתיים

בגיל 12 חודש אתם מרגישים שכל עולמכם סובב סביב הפעוט שלכם, וגם הוא מרגיש במרכז עולמכם, וממשיך לדרוש מכם הרבה מאוד תשומת לב.

עם זאת, הפעוט שלכם מתחיל להראות סימנים קטנים לכך שתחושת העצמאות והביטחון שלו הולכת וגוברת. כאשר אתם בטווח הראיה שלו, הוא מתרחק מכם לכמה רגעים, ואז חוזר כדי לקבל מכם חיבוק הממלא אותו ביטחון, ושוב מתרחק כדי לחקור את השטח לבדו.

הפעוט משתף פעולה ומסייע לכם בטיפול בו, הכרוך בפעילויות יומיומיות מוכרות, כמו אכילה, רחצה, הלבשה.  

גיל 13-14 חודשים: משחק לבדו

כאשר הפעוט שלכם משחק לצידם של פעוטות אחרים, הוא עדיין משחק לבדו. הוא אינו מעוניין ליצור קשר ממשי או להתחבר עם שותפיו למשחק, למעט כאשר הוא מעוניין "לחטוף" צעצוע או חפץ שפעוט אחר משחק בו.

לפעוט שלכם קשה מאוד לחלוק את צעצועיו, את חטיפיו, ובמיוחד את תשומת לבכם, עם ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתו.

התנהגותו ה"אנטי-חברתית" של הפעוט שלכם עשויה להדאיג אתכם, אך הוא מתנהג בהתאם לשלב ההתפתחותי החברתי-רגשי בו הוא נמצא. בשלב זה, הוא אינו חושב על שותפיו למשחק כעל חברים, או אפילו כעל אנשים קטנים, אלא כעל חפצים. מאחר ומבחינתו הוא זה שנמצא במרכז העולם, הוא סבור שניתן לדחוף, למשוך, ולצבוט פעוטות אחרים, ממש כפי שעושים לצעצועים. הדבר היחיד שבאמת חשוב לו, זה - מה הוא רוצה. אין זו אנוכיות, זו הדרך שבה הוא רואה את העולם.  

 גיל 14-15 חודשים: "שימו לב אלי!"

רכבת הרים. זו המילה המתארת היטב את עולמו של הפעוט שלכם בחודש זה, ואת חייכם עימו, חיים שאין בהם רגע דל.

תשומת הלב של הפעוט שלכם מחולקת שווה בשווה ביניכם לבין צעצועיו. כאשר אתם עוזבים אותו לזמן קצר כשהוא שקוע במשחק בצעצועיו, ונדמה לכם שהוא אינו זקוק לתשומת לבכם ואינו מבחין בהיעלמותכם, אתם מגלים שכעבור כמה רגעים הוא משתרך אחריכם כדי לחפש אתכם. הסיבה לכך, היא שהוא רוצה לדעת שאתם ממשיכים לשים לב אליו. 

הפעוט שלכם משתמש הרבה בצמד המילים "תראו! תראו!", כשהוא מנסה לאזן בין הצורך שלו להיות עצמאי ולהפגין בפניכם את הישגיו, לבין הצורך שלו לדעת שהוא יכול לסמוך עליכם ולקבל את תשומת לבכם כאשר הוא זקוק לה.

עד כה, הפעוט שלכם היה עסוק בבדיקת הסביבה והחפצים שסביבו. בשלב זה, הוא סקרן לגבי מידת ההשפעה שיש להתנהגותו עליכם, ועל ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתו. הקשר שלו איתכם חיוני לצורך תחושת הביטחון שלו בהתנסויות חברתיות אלה.

במסגרת הגישוש והמחקר החברתי שהפעוט שלכם עורך, הוא מנסה למשוך את תשומת לבכם בכל דרך אפשרית. הוא צועק, מציק, מושך, דוחף, מתבכיין ובוכה, ומחקה מחוות שלכם ושל מבוגרים אחרים בסביבתו. כל זאת, כדי לראות כיצד אתם מגיבים, ומה דרוש לו כדי להשיג מכם את מה שהוא רוצה.  הפעוט שלכם לומד שהתנהגויות שונות שלו גורמות לתגובות שונות ממבוגרים שונים. למשל, הוא מבין שהוא משיג את מה שהוא רוצה כאשר הוא צוחק, ולאו דווקא כאשר הוא בוכה. או, הוא מבין שההתבכיינות מסייעת לו להשיג את מה שהוא רוצה דווקא מסבא וסבתא, אבל לא מכם – אמא ואבא.

באמצעות הניסויים החברתיים שהפעוט שלכם עורך, ובאמצעות הגבולות הברורים והעקביים שאתם מציבים לו, הוא לומד אלו התנהגויות מקובלות בחברה ואילו התנהגויות אינן מקובלות.     

גיל 15-16 חודשים: משתמש באינטואיציה

הפעוט שלכם לומד שכאשר הוא מתנהג באופן שמבוגרים שונים חושבים שהוא "נכון" או "טוב", הוא מקבל על כך חיזוקים חיוביים – חיבוקים, חיוכים ומחיאות כפיים. וכאשר הוא מתנהג באופן שנחשב "לא נכון" או "לא טוב", הוא מקבל על כך חיזוקים שליליים – התעלמות או עונש.

הפעוט האינטואיטיבי שלכם מבין שמבוגרים שונים רואים התנהגויות שונות באופנים שונים – התנהגות "טובה" בעיני אחד נחשבת "לא טובה" בעיני אחר. למשל, משיכת הזנב של הכלב המשפחתי תגרום לכם – אמא ואבא – לכעוס, ואילו סבא סבתא יצחקו ממנה.  אלה הם צעדיו הראשונים של הפעוט שלכם ביצירת סגנונו החברתי האישי, אותו הוא מבסס על חיקוי שלכם, ושל ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתו.     

הפעוט שלכם יוזם ומביע חיבה כלפי האנשים הקרובים אליו, באותו אופן שבו הם מביעים חיבה כלפיו. 

הפעוט שלכם מתחיל להבין שהוא אדם בפני עצמו. עם זאת, הוא לומד שהוא יכול להשתמש בכם כשלוחה של עצמו. למשל, כאשר הוא רואה צעצוע שהוא רוצה אך אינו מסוגל להגיע אליו, הוא מושך אתכם לכיוון הצעצוע, ו"אומר" לכם בדרכו שלו שהוא רוצה את הצעצוע.

הפעוט שלכם מנסה להצליח בכוחות עצמו בכל מה שהוא עושה, אם כי לרוב הוא אינו מסוגל לכך. למשל, הוא מנסה לסחוב חפץ הרבה יותר כבד ממנו, וכאשר אתם מנסים לעזור לו הוא מתעקש לעשות זאת בכוחות עצמו. במקום לעזור לו פיזית עודדו אותו במילים, וכאשר הוא אינו מצליח הניחו לו לבכות ולפרוק את תסכוליו. כאשר אתם נוהגים כך, הוא ממשיך לנסות לעשות דברים בכוחות עצמו, ובסופו של דבר גם מצליח.  

הפעוט שלכם נהנה לחקות את הדברים שאתם "הגדולים" עושים, אפשרו לו להתנסות בדברים אלה באמצעות משחק. למשל, שחקו עימו כאילו הוא אופה עוגיות במטבח הצעצוע שלו, ועיזרו לו לארח אתכם לארוחת ערב דמיונית על שולחן הציור שלו. כאשר אתם נוהגים כך, אתם מפחיתים את מידת התסכול שלו מכך שהוא קטן מכדי לעשות דברים בכוחות עצמו, ומאפשרים לו לבנות את בטחונו-העצמי.  

היכולת של הפעוט שלכם לנוע במרחב, להיעלם ולחזור, היא תחושה מדהימה עבורו, אך גם מפחידה אותו. נדמה שהוא רוצה לומר לכם "הידד, אני מתרחק מכם! אוי ואבוי, אני מתרחק מכם!". כתוצאה מכך, יש חזרה והתגברות של חרדת הנטישה, והוא נצמד אליכם יותר. 

גיל 16-17 חודשים: דברים שאינו אוהב

הפעוט שלכם יודע בדיוק מה הוא אוהב ומה הוא אינו אוהב, ומביא לידיעתכם באופן ברור וקולני מה הוא רוצה לעשות, לאכול, ללבוש.  

הפעוט שלכם עשוי להשתמש במכות, במיוחד כאשר הוא מתוסכל. מבחינתו, המטרה הנוחה ביותר למכות היא אתם – אמא ואבא. למרות שאין זה נראה כך, המכות הן סימן לאמון שהוא מביע בכם. הוא מבין שהוא יכול להכות אתכם, כדי להראות לכם עד כמה הוא כועס ומתוסכל מדברים שונים. הוא יודע שלמרות שהוא מכה אתכם, אתם ממשיכים לאהוב אותו ולספק לו את תחושת הביטחון שהוא זקוק לה.

הפעוט שלכם הופך להיות פחות חשדן כלפי מבוגרים שאינם מוכרים לו, ומתחיל ליצור קשרים ולפתח מערכות יחסים מיוחדות עם אנשים נוספים בסביבתו. למשל, הוא עשוי לומר "שלום" לקופאית בסופרמרקט, שקודם לכן הוא היה מתחבא מאחוריכם כאשר היה רואה אותה.  

הפעוט שלכם מסוגל לקשר בין פעילויות מסוימות שהוא עושה, לבין אנשים מסוימים בסביבתו הנוטלים עימו חלק באותן פעילויות. למשל, כאשר בן משפחה שהקריא לו סיפור בביקורו הקודם בביתכם מגיע לביקור נוסף אצלכם, הוא עשוי למשוך אותו לכיוון הספרייה כדי שיקריא לו סיפור פעם נוספת.

הפעוט שלכם מקפיד שתבצעו את הטקסים השגרתיים המוכרים לו בחיי היומיום, מבלי לסטות מהם. למשל, אם אתם נוהגים לסיים מידי ערב את טקס ההכנה שלו לשינה בכך שאתם מכסים את הבובה בשמיכה, כאשר אתם מדלגים על שלב זה באחד הערבים הוא מוחה על כך בתוקף, ודורש מכם לכסות את הבובה. לטקסים השגרתיים הללו יש תפקיד חשוב בחייו -  הם מאפשרים לו לצפות מה עומד להתרחש בעולמו, ומעניקים לו תחושת ביטחון.   

גיל 17-18 חודשים: מכיר חברים

הפעוט שלכם הולך, רץ, ומתחיל לדבר. באמצעות כישורים אלה, הוא מביע עניין רב יותר ביצירת קשר ממשי עם פעוטות אחרים, במיוחד פעוטות בני גילו. עם זאת, הוא עדיין מתייחס אליהם כאל חפצים מעניינים, יותר מאשר כאל חברים למשחק.

כאשר הפעוט שלכם מושך, דוחף, או מכה את שותפיו למשחק, הציבו לו גבולות ברורים ועקביים. עם זאת, היו סבלניים איתו, והמשיכו לחשוף אותו למגוון מצבים חברתיים. ככל שיש לו הזדמנויות רבות יותר למפגשים עם פעוטות אחרים, כך הוא "משכלל" יותר את מיומנויותיו החברתיות.

הפעוט שלכם מביע אמפטיה ואכפתיות רבה יותר כלפיכם, ופועל בשיתוף פעולה רב יותר עימכם. 

גיל 18-19 חודשים: רוצה לעזור

הפעוט שלכם ממשיך ללמוד מחיקוי שלכם, ורוצה לעשות דברים שהוא רואה אתכם עושים, במיוחד מטלות שנראות לו חשובות. למשל, הוא רוצה לרוקן את מדיח הכלים, או לקפל את הכביסה.

הפעוט שלכם אינו רואה הבדל בין מטלה לבין משחק, ורצונו לעזור לכם חזק הרבה יותר מיכולותיו הפיזיות. ככל שתתעקשו על כך שאינכם זקוקים לעזרתו, כך הוא יתעקש לסייע לכם במטלות שלכם. השתדלו למצוא דרכים לשתפו במטלות אלה, ועודדו אותו לעשות זאת. עבורו זו התנסות חברתית, המאפשרת לו לשתף פעולה ולסייע לאדם שהוא אוהב, וכן בונה את בטחונו-העצמי כשהוא מגיע להישגים בכוחות עצמו.

הפעוט שלכם נהנה יותר מתמיד להיות "כוכב ההצגה", 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. הוא פורח ומשגשג, כאשר הקהל שלו - אתם – מרעיף עליו שבחים. לעומת זאת, כאשר בהזדמנות אחרת אתם כועסים עליו, הוא ניגש אליכם בוכה, כדי לקבל חיבוק המאשר לו שאתם עדיין אוהבים אותו.

גיל 19-20 חודשים: "גיל שנתיים הנורא" בפתח

"הזהירו" אתכם לגבי השלב של "גיל שנתיים הנורא", ובכל זאת אתם עשויים לא להיות מוכנים לכך. שלב זה יכול להקדים ולהופיע בגיל 18 חודשים, או לאחר ולהופיע בגיל 30 חודשים. יש לציין, כי ישנם פעוטות שלא עוברים שלב זה (אך, משום מה, זה לא הפעוט "שלנו"...).

כיצד תדעו אם הפעוט שלכם בפתחו של שלב זה? חפשו אצלו סימנים חדשים של אסרטיביות. למשל, הוא עשוי לזרוק את עצמו על הרצפה בהתקף זעם, כאשר הוא אינו משיג את מה שהוא רוצה.

הדרישות של הפעוט שלכם יכולות לתסכל אתכם, או לחילופין לשעשע אתכם. לעתים, הוא מבקש  משהו שהוא כלל אינו רוצה, רק כדי לראות אם יש לו די "כוח" כדי לקבלו.

הפעוט שלכם עשוי לנסות לנעול את הנעליים שלכם, להרכיב את המשקפיים שלכם, או לחבוש את הכובע שלכם. כאשר הוא מנסה להיכנס לנעליים שלכם, מבחינה פיזית ומנטאלית, הוא מוכיח לעצמו ולכם שהוא גדל, ושהוא רוצה להיות כמוכם. הפעוט שלכם מתחיל לשחק במשחק דמיוני של "כאילו" עם הבובות וחיות הצעצוע שלו, ונוטל על עצמו את תפקיד ההורה במשחק. למשל, הוא מאכיל את הדובון, משכיב אותו מתחת לשמיכה, ונותן לו נשיקה. המשחק הדמיוני הוא סימן לכך שהוא מחקה אתכם ואת המבוגרים האחרים בסביבתו, ולכך שהוא מסוגל להזדהות עם אחרים ולהביע אמפטיה כלפיהם.         

גיל 20-21 חודשים: בטוח בעצמו

הפעוט שלכם מרגיש יותר בטוח בעצמו, וחש יותר בנוח כאשר הוא מתרחק מכם. למשל, הוא עשוי להתיישב ליד מבוגר שאינו מוכר לו בגינת המשחקים, ולהקשיב לסיפור שהמבוגר מקריא לפעוט אחר.

התביעות של הפעוט שלכם לתשומת לב ולאוטונומיה הופכות להיות פחות דרמטיות וסוערות. סיבה חלקית לכך, היא שמיומנויות השפה המשופרות שלו מעניקות לו תחושה של שליטה, שהייתה חסרה לו עד כה.

הפעוט שלכם מסוגל לעשות בעצמו מטלות מסוימות, שלא היה מסוגל לעשותן קודם לכן. למשל, הוא אינו זקוק להסברים כיצד להפעיל צעצוע מסוים, ומבין בעצמו איך הצעצוע פועל.

הפעוט שלכם מתחיל להבין שהוא אינו האדם היחיד בעולם, הוא מודע יותר לקיומכם ולקיומם של ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתו, ולומד שלא הכל שייך לו. למשל, הוא מסכים להחזיר צעצוע השייך לפעוט אחר, כאשר הוא מתבקש לעשות זאת.

גיל 21-22 חודשים: מחלק הוראות

הפעוט שלכם מסוגל לתקשר באמצעות מילים ומחוות, והופך להיות מעין "בוס" קטן. כאשר הוא מחלק הוראות, הוא בוחן כיצד היכולת שלו לתקשר עם איתכם ועם ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתו, משפיעה עליכם/עליהם. למשל, הוא עשוי לומר לכם באסרטיביות "מספיק", כאשר אתם שרים את השיר האהוב עליו. הוא לא באמת רוצה שתפסיקו לשיר, הוא פשוט רוצה לראות כיצד אתם מגיבים להוראות שהוא מחלק.

באמצעות היכולות השפתיות שהפעוט שלכם רוכש, הוא עושה קפיצה התפתחותית גם מבחינת המיומנויות החברתיות שהוא רוכש. למשל, כאשר הוא אינו מצליח להפעיל את הצעצוע שהוא משחק בו, הוא אינו פועל מתוך תסכול ומטיח את הצעצוע ברצפה. אלא, הוא קורא לכם "תעזרו לי!", ומבקש מכם להסביר לו כיצד להפעיל את הצעצוע.

"תראו!" היא עוד קריאה הנמצאת בשימוש נפוץ אצל הפעוט שלכם. באמצעות קריאה זו, הוא מראה לכם עד כמה הוא זקוק לחיזוקים ולאישורים שלכם על הישגיו. למשל, הוא רוצה שתחמיאו לו על הציור שצייר, או על המגדל שבנה. התלהבותכם מהישגיו מעניקה לו תחושה של בטחון-עצמי, שהוא זקוק לה כדי להמשיך לנסות לעשות דברים חדשים בכוחות עצמו.

הפעוט שלכם בא אליכם, כאשר אתם קוראים לו. הוא אינו מבין לגמרי מה זה שיתוף פעולה, אך הוא יודע שאתם שבעי רצון כאשר הוא עושה זאת. הוא גם מסייע לכם בביצוע מטלות פשוטות שונות, כאשר אתם מציעים לו לעשות זאת. למשל, הוא מחזיר את הצעצועים למקומם.

הפעוט שלכם מרעיף עליכם אהבה. הוא מחבק ומנשק אתכם מיוזמתו, בחופשיות רבה.

גיל 22-23 חודשים: לוקח דוגמא מילדים גדולים 

הפעוט שלכם לוקח דוגמא מפעוטות אחרים או מילדים גדולים ממנו, ומנסה לחקות אותם.  

כאשר יש לו אח גדול, הפעוט שלכם הולך אחריו ברחבי הבית לאורך רוב שעות היום, ומנסה לעשות את מה שאחיו הגדול עושה. למשל, "קולע" כדור לסל. כמו כן, הוא מנסה לזכות בתשומת הלב של האח הגדול. למשל, מציע לו עוגייה או צעצוע.

אוצר המילים של הפעוט שלכם רחב יותר, ומאפשר לו להביע את רגשותיו. למדו אותו מילים המשקפות את רגשותיו, בין אם חיוביים ובין אם שליליים, במסגרת השיחות השגרתיות שלכם. למשל, אתם יכולים לומר לו "אנחנו רואים שאתה עצוב, כי אתה צריך לסיים את המשחק עם אורי". או, "אתה כועס, כשדני לא רוצה לחלוק איתך את המכונית שהוא משחק בה".

הפעוט שלכם מתחיל להתייחס לעצמו בשמו הפרטי או במילה "אני". זה סימן חשוב לכך שהוא מבין שהוא אדם נפרד מכם.

גיל 23-24 חודשים: משחק ביחד

הפעוט שלכם מביע עניין אמיתי במשחק עם פעוטות אחרים, במיוחד פעוטות בני גילו, ומשחק עימם משחק קצר. פעוטות בגיל זה נהנים להתבונן אחד על השני בשעת המשחק, מחקים אחד את השני, ומתלהבים מהמשחק המשותף.

הפעוט שלכם מתחיל להבין שלעתים הוא צריך להתחשב בצרכים שלכם ובצרכיהם של ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתו, כפי שאתם/הם מתחשבים בצרכיו. כאשר הפעוט שלכם מחקה אתכם ואת המבוגרים האחרים בסביבתו, ניתן להבחין בכך שהוא מתחיל לשים לב להבדלים בין המינים. בד"כ, בנים מתחילים לחקות התנהגויות של גברים, ובנות מתחילים לחקות התנהגויות של נשים.

יש לציין, כי פעוטות לא תמיד מחקים את בני מינם, וזהו מצב תקין לחלוטין מבחינת ההתפתחות החברתית-רגשית שלהם. בשלב זה, הם פשוט מתנסים, מנסים להבין מי הם, ולבחון איך זה להיות מישהו אחר – בן או בת. ממש כפי שבשלבים מאוחרים יותר הם בודקים איך זה להיות מישהו אחר, כמו רופא, חולה, או טבח.

בהקשר זה, אין צורך לעודד בנות לשחק בבובות, ואין צורך לעודד בנים לשחק במכוניות. כאשר מאפשרים להם לבחור, בנים ובנות משחקים באופן טבעי בכל סוגי המשחקים, ופשוט נהנים מהמגוון הרחב העומד לרשותם.  

שבחו את הישגיו של הפעוט שלכם בכל הזדמנות אפשרית. כאשר אתם מחזקים אותו על כך שהוא עושה דברים בכוחות עצמו, אתם מסייעים לו לבנות את בטחונו-העצמי. השתדלו להתמקד פחות בשבחים על הישגים כלליים, למשל "איזה ילד טוב אתה". התמקדו יותר בשבחים על הישגים ספציפיים, למשל "מאוד אהבתי את האופן שבו בנית את המגדל".

בסיס לקשרים

יצירת הקשר ההדדי ביניכם לבין הפעוט שלכם היא השלב הראשון בהתפתחותו החברתית-רגשית. דפוס הקשר המוקדם הזה מהווה את הבסיס לכל הקשרים ומערכות היחסים שהוא יתנסה בהם כפעוט, כילד וכבוגר. המתנה הגדולה ביותר שאתם כהורים יכולים להעניק לפעוט שלכם בשנות חייו הראשונות, היא מתנת האמון.

מרגע לידתו, הפעוט שלכם תלוי בכם לסיפוק הצרכים שלו. כאשר אתם נענים לצרכיו, ומעניקים לו טיפול עקבי, עם הרבה תשומת לב, חום ואהבה, אתם מאפשרים לו לתת אמון בעצמו ובכם. רכישת תחושת האמון היא שלב חשוב בהתפתחותו החברתית-רגשית של הפעוט שלכם. בניית תחושת האמון שלו בעצמו ובכם חייבת להתרחש, כדי שהוא יוכל לתת אמון גם בילדים ובמבוגרים אחרים בסביבתו, ויהיה מסוגל ליצור קשרים ולהתחבר עימם, בעתיד הקרוב והרחוק.   

"שפת הטף", שהיא שפת הסימנים לתינוקות ופעוטות, מקדמת את יכולתו של הפעוט לתת אמון בעצמו ובהוריו. כאשר הפעוט מבין שכשהוא זקוק למשהו הוא מסוגל לסמן זאת להוריו באמצעות סימני "שפת הטף", והוריו מבינים אותו ונענים בעקביות לצרכיו, הוא פחות מתוסכל, ונבנית אצלו תחושה של אמון ובטחון ביכולותיו, בעצמו ובהוריו.  באופן זה, "שפת הטף" מקדמת את ההתפתחות החברתית-רגשית של הפעוט, ומאפשרת לו לפתח מיומנויות חברתיות-רגשיות נוספות.

היא מחזקת ומהדקת את הקשר ההדדי בין הפעוט לבין הוריו. ההורים משוחחים עם הפעוט ויוצרים עימו קשר עין באופן קבוע בזמן שהם מסמנים אליו, מגיבים ומעודדים אותו כאשר הוא מסמן אליהם, ומבינים אותו טוב יותר. הפעוט משתף את הוריו בצרכיו, רצונותיו וחוויותיו, ומאפשר להם כניסה לעולמו - עולמו של הפעוט הוא מקום שנהדר "להיות" בו.  

כמו כן, היא מאפשרת תקשורת דו-צדדית בין הפעוט לבין הוריו. זאת, במקום תקשורת חד-כיוונית מצד ההורים בלבד. כך, הפעוט לומד מהי תקשורת בינאישית, מהם היתרונות שלה, ובאיזה אופן היא יכולה לסייע לו במסגרת קשרים ומצבים חברתיים.

הקשר בין "שפת הטף" להתפתחות החברתית-רגשית של הפעוט הוא דו-כיווני. כפי ש"שפת הטף" מקדמת את ההתפתחות החברתית-רגשית של הפעוט, כך הקשרים החברתיים-רגשיים בינו לבין האנשים בסביבתו מקדמים את רכישת "שפת הטף" בשלב מוקדם יותר, ואת רכישת השפה המילולית, שפת האם, בשלב מאוחר יותר.

כדי שהפעוט ירכוש את "שפת הטף", ואת השפה המילולית, הוריו פשוט צריכים להיות בקשר איתו. הקשר המילולי והבלתי-מילולי בין ההורים לבין הפעוט הוא הבסיס לרכישת השפה ומיומנויות התקשורת.

כמו כן, הפעוט צריך להיות חשוף באופן טבעי לעושר של השפה, במסגרת הפעילויות היומיומיות שלו, כאשר הוריו, כמו גם ילדים ומבוגרים אחרים בסביבתו, משוחחים עימו, שרים לו ומשחקים איתו. שימוש מוצלח בשפה ובמיומנויות תקשורת הוא מאבני היסוד של ההתפתחות הרגשית-חברתית של הפעוט. רכישת שפה היא הכרחית, כדי שהפעוט יביע את עצמו, ויצור קשרים חברתיים.

ההורים מהווים גשר בין הפעוט לבין העולם שסביבו. המעבר מהחיים בפנים, ברחם המוגן, אל החיים בחוץ, בעולם הגדול, קשה למדי עבורו. תהליך הגישור, הכולל תיווך פיזי, קוגניטיבי, שפתי, חברתי ורגשי, חייב להתאים לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.

ככל שתכינו את הפעוט שלכם טוב יותר להתמודד עם העולם שסביבו, ע"י כך שתאפשרו לו לפתח מיומנויות חברתיות-רגשיות ואחרות החיוניות לו, כך הוא יסתגל אליו טוב יותר. הוא ימצא בו את מקומו, ויוכל לנצל את כישוריו הרבים כדי להתקדם בו, ככל שהוא יגדל ויתבגר. 

(כתבה שנייה בסידרה. בפרק הבא: התפתחות רגשית בגילאי שנתיים-שלוש)