טוקסופלזמה בהריון

סכנות ההדבקה ומה ניתן לעשות
|
הדפס
|
שמור

מהי טוקסופלזמה? 

שמו של טפיל הטוקסופלזמה מגיע מהמילה היוונית לקשת – TOXON ובאמת צורת הטפיל היא דמוית סהר, הגונדי מגיע משמו של מכרסם אפריקאי, שבו אובחן לראשונה הטפיל בשנת 1908.

מדובר ביצור חד-תאי החי בתוך תאיו של המאחסן, הוא קרוב משפחה של הטפילים הגורמים למלריה וטפילים נוספים היוצרים קבוצה בשם ה-coccidian parasites. לכל בני קבוצה זו יש שיטת הדבקה דומה, הם יכולים להיקשר לכל תא בעל גרעין (כלומר לא לכדוריות אדומות שהן חסרות גרעין) ולחדור לתוכו. לאחר ההדבקה נשאר הטוקסופלזמה בתוך ציסטות בתוך תאי המאחסן למשך שנים ארוכות. ציסטות אלו שומרות על יכולתן להדביק בעלי חיים אחרים אם הן מגיעות למערכת העיכול שלהם.

צילום: פוטו-ראק

קצת סטטיסטיקה

בארה"ב 11-16% מהאוכלוסייה נדבקו בטפיל, שם המקור הגדול ביותר להדבקת בני אדם בטוקסופלזמה גונדי הינו אכילת בשר נא טרי במיוחד בשר חזיר. סביב העולם נעות הערכות הנדבקים בין 30 ל-60 אחוז מכלל אוכלוסיית העולם.

באירופה שיאני ההידבקויות הם הצרפתים 90-95% מהם נדבקו בטפיל, ככל הנראה עקב המנהג הנפוץ של אכילת בשר נא. מסיבה זו זיהומים של נשים במהלך ההיריון, מהווים בצרפת בעיה משמעותית. לעומת זאת באנגליה (הנמצאת מעבר לתעלה) רק 20-40 אחוז מהאוכלוסייה נדבקה בטפיל, כלומר למנהגים ולגיאוגרפיה יש גם כאן חשיבות.

 

כיצד נדבקים במחלה? 

מאחסן מושלם - מאחסן בו הטוקסופלזמה יכול ליצור רבייה מינית – כזו היוצרת ביציות מדבקות. המאחסנים המושלמים הנפוצים ביותר הינם חתולים. סוגים אחרים של חיות מבני משפחת החתוליים מהווים מאכסנים מושלמים אף הם אך נפוצים פחות בטבע.

מאחסן שאינו מושלם - מאחסן שתאיו יכולים לתמוך בהישרדות הטוקסופלזמה אבל אינם מאפשרים רבייה מינית. בני אדם וחיות רבות אחרות הינם מאחסנים לא מושלמים (בשר נא למשל).

 

תהליך ההידבקות מחתול:

  • החתול שיחק בגינה ונדבק בטפיל הטוקסופלזמה.
  • החתול עשה קקי בארגז (הקקי מכיל את טפיל הטוקסופלזמה)
  • הבעלים של החתול לא ניקה את הקקי מהארגז למעלה מיומיים
  • האשה ההרה נגעה בידיים חשופות בקקי של החתול
  • האשה ההרה נגעה בפה שלה מבלי ששטפה ידיים קודם. 

 

איך מתבטאת המחלה?

ברוב המקרים היא לא מתבטאת. מדובר במה שנקרא הדבקה אסימפטומטית (נטולת תסמינים). כלומר נדבקת חלית והבראת (עד כמה שניתן לכנות הבראה תהליך בו נשארות לך ציסטות מדבקות בכל מיני רקמות בגוף, אבל מי אמר שהחיים פשוטים?) וכל זאת בלי שהחולה אפילו מודע לזה. מדובר על כ-85% ממקרי ההדבקה כנטולי תסמינים. העדות היחידה להדבקה במקרים אילו היא הימצאם של נוגדים כנגד הטפיל בדם. זוהי עדות להדבקות בטפיל גם אם הנדבק אינו יודע על כך שחלה בעבר.

 

במקרים בהם יש תסמינים מדובר על מחלת חום הגורמת עייפות כללית חולשה והגדלת בלוטות לימפה. בנוסף מתארים חלק מהחולים פריחה,צמרמורות, כאבי שרירים, כאבי ראש ולפעמים כאבי גרון. כפי שהקורא יכול להתרשם כל הסימנים הללו אינם ייחודיים ויכולים להתרחש במחלות כמו שפעת או מחלת הנשיקה,עובדה זו מקשה על זיהוי המחלה.

 

בבדיקה הגופנית ניתן לזהות (לפעמים) הגדלת בלוטות לימפה,הגדלה של הכבד והטחול ולפעמים גם דלקת בעיניים – ברישתית (הספרות הרפואית הקלאסית מדווחת על כ- 2% מהמקרים אך יש הטוענים שמדובר באחוז גבוה יותר) דלקת זו במקרים קשים יכולה אף לגרום לעיוורון. במצבים נדירים יותר יכולה לחול פגיעה באברים פנימיים כגון כליות לב וריאות.

 

כיצד ניתן להימנע מהמחלה?

  • יש לבשל בשר בצורה יסודית (לא לאכול בשר נא).
  • יש ליטול ידיים היטב לאחר טיפול בבשר נא טרי ולפני כל פעולת אכילה.
  • יש להאכיל חתולים מזון חתולים באיכות טובה ובכמויות מספקות.
  • יש למנוע מחתולים לצוד עכברים ( הצמידו פעמון קטן לרצועת הצוואר של החתול).
  • יש לנקות את מגש הצואה של החתול מדי יום (נשים בהריון: עדיף שהמטלה תעבור לבעל, או להשתמש בכפפות- זה מה שאני עשיתי).
  • יש להשתמש בכפפות בעת עבודה בגינה.
  • ניתן לבדוק צואת חתול וכן בדיקה סרולוגית על מנת לשלול קיום הטפיל בחתול המשפחה. 

 

טוקסופלזמה בנשים בהריון

 

הידבקות בטוקסופלזמה במהלך ההריון 

עקב הסכנה לעובר בזמן הידבקות האם מידע אודות ההדבקות הינו קריטי וחשוב. הידבקות העובר מתרחשת כאשר הטוקסופלזמה עובר את השיליה וחודר למחזור הדם של העובר. ברוב המקרים מדובר באמהות שזו להן ההדבקות הראשונה. גם במקרים אילו מחלת האם היא לרוב נטולת תסמינים וגם העובר ב-90% מהמקרים יהיה נטול תסמינים כלשהם או בעל תסמינים קלים מאוד לאחר הלידה. אמהות שנדבקו בטפיל עוד טרם הלידה לרוב אינן מעבירות אותו לעובר אלא במקרים נדירים בהם יש במהלך ההיריון בעיה במערכת החיסון הגורמת להתעוררותו של הטפיל הרדום בתאי הגוף.

 

בארה"ב 2-6 נשים בהריון מכל 1,000 נדבקות בטוקסופלזמה במהלך ההיריון. הסיכוי לתסמונת מולדת עקב זיהומים אילו עומד על 1 מכל 10,000 עוברים. בצרפת לעומת זאת שכיחות המצב המולד היא 1 מכל 1,000 לידות.

קיים מעין חוסר איזון בין הסיכוי להדבקת העובר כתלות בגיל ההיריון וההשלכות במקרה של הדבקה כזו. ככל שגיל ההריון צעיר יותר סיכוייו של העובר להדבק קטנים יותר אך במקרה של הדבקה ככל שגיל העובר צעיר יותר הנזקים הנגרמים עלולים להיות קשים וחמורים יותר.

 

כלומר למרות שרוב ההדבקות מתרחשות לקראת סוף ההיריון – משמעותן עבור העובר קטנה יחסית לעומת זאת ההדבקות הספורות המתרחשות בתחילת ההיריון עלולות להביא לנזקים מולדים קשים. הסיכוי להדבקות העובר הוא 15% בטרימסטר הראשון להריון, 30% בטרימסטר השני ו-60% בטרימסטר השלישי. 

 

למה גורמת הדבקת העובר? 

הפלות ספונטניות ומות עובר תוך רחמי עלולים להתרחש בהידבקות בשלבי ההיריון המוקדמים. במקרים של הדבקה בטרימסטר הראשון עלולה להיגרם מחלה מולדת קשה של העובר הנראית כצהבת מולדת, פריחה,הגדלת כבד וטחול המלווים בשלישיית הסימנים הקלאסית המסמלת הדבקה רחמית בטוקסופלזמה:

 

הסתיידויות תוך מוחיות בעלות אפיון מיוחד המלוות שינויים בהיקפי הראש (או היקף ראש קטן עקב בעיית התפתחות או היקף ראש גדול עקב מצב המכונה –הידרוצפלוס כלומר צבירת נוזלים תוך גולגולתית), דלקת בקרקעיות העיניים ופרכוסים המלווים הפרעות התפתחותיות קשות, הכוללות הן את הפן האינטלקטואלי והן את הפן המוטורי.

גם בילדים שאינם נולדים עם התסמונת המולדת ונראים נטולי סימנים בלידה יש סכנה של התפתחות סימנים במח ובעיניים חודשים ואף שנים לאחר מכן .

 

מהתינוקות המודבקים שאינם מטופלים נפטרים כ-10% .כמחצית מהתינוקות המולדים סובלים מבעיות ראיה וכ-80% סובלים מדלקות ברשתית העין בשנת חייהם הראשונה. מחלת עיניים עקב טוקסופלזמה עלולה להתפרץ בעשור השני והשלישי לחיים ומקורה הינו זיהום מולד.

 

איך אפשר לזהות הידבקות של האם או העובר?

  •   ראשית על כל אישה טרם כניסתה להריון לדעת את מצבה בנוגע להדבקות בטוקסופלזמה – במידה וקיימים בדמה נוגדנים כנגדו הרי שהסיכון לעובר קטן מאוד. אם האם לא חלתה בעבר, יש לבדוק שוב בשבוע ה-12 להריון ובנשים ללא נוגדנים גם בשבוע ה-22 להריון. בדיקות אילו יכולות לדווח על הדבקה בטרימסטרים המתאימים או על שינוי ברמת הנוגדים המרמז על פעילות של הטפיל. הגדלה של פי 4 בכמות הנוגדנים מסוג IGM כשהרווח בין שתי הבדיקות הינו 12 שבועות או קיומם של נוגדנים מסוג IGM מצביע על הדבקות בנגיף. 
  •   זיהוי של הדבקת אישה הרה בטוקסופלזמה מחייבת את הערכת מצבו של העובר במיוחד אם מדובר בזיהום שחל בשבועות ההיריון הראשונים. ניתן בעזרת דיקור מי שפיר ליטול 5 דוגמיות ולנסות לזהות בהן את הטפיל. כמו כן מומלץ על בדיקות תדירות של העובר 
  •   באולטרא-סאונד על מנת לזהות שינויים עובריים המתאימים לתסמונת המולדת (ירידה או עליה בהיקפי הראש, הסתיידויות מוחיות וכולי). 
  •   לאחר הלידה ניתן לברר את מצבו של הילוד ע"י בדיקות דם לנוכחות הטפיל או נוגדנים כנגדו (ככל הנראה דווקא לנוגדנים מסוג IGA יש את יכולת הניבוי הטובה ביותר לזיהוי הדבקות של העובר כאשר הבדיקה מתבצעת לאחר לידתו) וכן בדיקת עיניים.
  •   בכל מקרה- במידה ונמצאת חיובית אל דאגה גם אם תדבקי העובר בטוח. במידה ואת שלילית רצוי לחזור על הבדיקה כל חודשיים ולנקות בכל אמצעי ההגנה הנדרשים. 

 

האם ניתן להפחית את סכנת התסמונת המולדת? 

כן  וזו הסיבה מדוע אבחון מוקדם של ההידבקות הינו משמעותי כל-כך. כיום קיימים מספר טיפולים אפשריים לנשים הרות שנדבקו במהלך ההריון. טיפולים אלו מסוגלים להפחית בצורה משמעותית את הסכנה לעובר ובכך למנוע את תופעות הלוואי הקשות האפשריות של ההדבקה התוך רחמית.

 

בילודים שזוהו כבעלי הדבקה תוך רחמית בין אם הם מציגים תסמינים מולדים ובין אם לא יש לטפל , על מנת למנוע סיבוכים מאוחרים וגם על מנת לטפל בסימנים הקיימים במידה ויש כאלו. 

 

באחרוה זיהו מדענים את החלקים בטפיל טוקסופלזמה גונדי, הגורמים לטוקסופלזמוזיס. החוקרים השתמשו בבדיקת דם מסוג חדש שפותחה במכון הלאומי האמריקני לאלרגיה ולמחלות דלקתיות NIAID, שהוא חלק מהמכון הלאומי לבריאות. הבדיקה איפשרה לראשונה לבודד את החלק בטפיל הגורם למחלה. "אם אין איבחון נכון, או אין טיפול, טוקסופלזמוזיס עלול לגרום לתוצאות חמורות לגבי איכות החיים של הוולד", אומר מנכ"ל NIAID, ד"ר אנתוני פאוסי. "המימצאים מן המחקר הזה מחזקים את הדעה שיש לבצע בדיקה להימצאות הטפיל אצל נשים בהריון, כדי לזהות את החולים, שיוכלו לקבל טיפול מתאים".


יש היום בדיקות דם המאפשרות לקבוע אם אדם נדבק אי פעם בטפיל. הבדיקה הנסיונית של NIAID מאפשרת גם להבחין בין החלקים הגורמים למחלה לבין חלקים שאינם גורמים לנזק. הבדיקה פותחה על ידי ד"ר מייקל גריג, ממעבדת הטפילים של NIAID, והיא נבדקה בין 1981 ל-2009, כחלק ממחקר על טוקסופלזמוזיס שמערך באוניברסיטת שיקאגו.
בבדיקות בכל העולם זוהו לפחות 15 סוגים של הטפיל. בצרפת, שם התמקד המחקר בבדיקה של שכיחות סוגי הטפילים, נמצא כי הנפוץ ביותר הוא סוג מס' 2, הנבדל מכל הסוגים האחרים של הטפיל. החוקרים גילו, כי סוג זה הוא הגורם העיקרי להפלות, ללידה מוקדמת ולמומים המולדים. עם זאת, הם מזהירים, כי גם הסוגים האחרים עלולים לגרום לאותן תופעות.


מתברר, שהטפיל גורם לשינויים באופי של הנשאים. פרופ' ירוסלב פלגר, מדען צ'כי, נשא של טוקסופלזמה בעצמו, בדק ומצא כי טפיל הטוקסופלזמוזיס גורם לשינוי אישיות אצל מי שנחשף אליו. לדברי פרופ' פלגר, הטפיל פוגע לא רק בהן, אלא בכל מי שנחשף אליו. לדעתו, הטפיל מגדיל את הסיכון לתאונות דרכים, להתאבדויות ולהפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה. בהשוואה לגברים שאינם נשאים, הגברים עם הטפיל יותר מופנמים, חשדניים, אינם מודעים לדיעותיהם של אחרים עליהם ונוטים להפר חוקים. אצל נשים נשאיות קורה בדיוק להיפך: הן מוחצנות, נותנות אמון, מודעות לתדמיתן ומצייתות יותר לחוקים מנשים שאינן נשאיות. לדבריו, "ייתכן שטוקסופלזמה קטלני לא פחות ממלריה, והורג בדרך זו או אחרת לפחות מיליון בני אדם כל שנה".


מי שנדבק בטפיל עלול בכלל לא לדעת שהוא שוכן בתוכו. זאת מכיוון שנוכחותו אינה מפעילה את המערכת החיסונית. לדברי פרופ' פלגר, הוכח בבדיקות מעבדה, שהטפיל משנה את ההתנהגות של חולדות, ולדבריו, יש השפעה דומה על בני אדם. לטענתו, כמחצית מבני האדם בעולם נחשפו לטפיל. הוא מגיע לא רק מטיפול בצואה של חתולים, אלא גם בפירות וירקות שלא נוקו כראוי, ומי שרוצה להימנע צריך לשפר את הרגלי ההיגיינה שלו.

 

סיכום 

הטוקסופלזמה הינו טפיל המזהם חלקים רבים מאוכלוסיית העולם. באוכלוסיה בריאה וללא בעיות במערכת החיסון ההדבקה אינה מסוכנת למעט בעיות הראיה (הלא שכיחות) שהיא עלולה לגרום. בנשים הרות עלולה הדבקה בזמן ההיריון להביא לנזקים קשים לעובר ולכן חשוב המעקב והטיפול בתקופה זו על מנת למנוע את הדבקות העובר ולהפחית את סיכון ההדבקות במידה וקרתה. על נשים הרות להיות מודעות לסכנת הזיהום בטוקסופלזמה , לעקוב אחר מצבן ולהימנע ממגע עם הפרשות חתולים, טיפול בבשר נא או אכילתו וכן מגינון.

 

הסכנה בהידבקות מחתול המחמד שלכם נמוכה ביותר גם בגלל שסבירות ההדבקה לחתול בית היא נמוכה במיוחד ובעיקר משום שחתולכם דואג ללקק במתיקות את פרוותו ולנקותה משאריות צואה.

 

ולכל אותן נשים בהריון החוששות להחזיק חתול או שוקלות להרחיקו מהבית בזמן הריון : הסיכוי לדעתי (ולא בדקתי את זה סטטיסטית או מדעית) להדבק בטפיל הטוקסופלזמה בעת הריון הינו נמוך לאין ערוך מהסיכוי ליפול במדרכה או

להיפגע בתאונת דרכים בזמן ההיריון.

 

הרווח לעומת זאת ביחסים טובים ובהקניית יסודות נפשיים בריאים לילוד הקטן הנרכשים בהחזקת חתול בבית גדול לאין ערוך.

 

עשה ואל תעשה כשיש בעל חיים בבית בזמן ההיריון ולאחר הלידה

 

עשה

    • חשוב לוודא שבעל החיים בריא, מחוסן ומטופל לפני הגעת התינוק הביתה.

    • אם  מדובר בכלב, חשוב שהכלב יהיה מאולף, יענה לפקודות שב, ארצה ובוא.

    • יש להעריך ולהיערך לסדר היום החדש שיונהג עם הגעת התינוק החדש.

    • חשוב להקדיש לבעל החיים מספר דקות כל יום.

    • כדאי לעשות חושבים האם בעל החיים מראה במצב רגיל סימני תוקפנות.

    • רצוי להרגיל את בעל החיים לחדר החדש של התינוק.

    • כאשר התינוק נולד רצוי להביא הביתה (עוד כשהתינוק בבית החולים) בגדים, שמיכות וחפצים שלו, כדי שבעל החיים יתרגל לריח הזר והחדש.

    • כאשר אתם מגיעים הביתה עם התינוק החדש קבלו את פניו של בעל החיים בשמחה והעניקו לו חום.

    • לאחר שהרוחות נרגעו מעט, הרשו לבעל החיים להתקרב לתינוק המוחזק בידיכם.

    • לאט לאט, כל מקרה לגופו, תוכלו לתת לבעל החיים להתקרב יותר ויותר לתינוק עד למגע מלא תחת פיקוחכם.

     

    בכל חשד לתוקפנות או התנהגות חריגה של בע"ח בהקשר לתינוק כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע: וטרינר או מאלף מוסמך.

 

אל תעשה 

  • אין להשאיר את התינוק עם בעל החיים יחד ללא השגחתכם.
  • אין לתת לבעל החיים לישון בחדר עם התינוק לבד.
  • יש להימנע מליקוק התינוק (בעיקר בפניו) בשבועות הראשונים לחייו, אח"כ זאת כבר החלטה של ההורים.
  • תינוקות שמתחילים לזחול מנסים לתפוס, למשוך וללעוס כל דבר ולכן ייתכן שבלי כוונה יתגרו בבעל החיים- יש לשים לב לכך.
  • כאשר מדובר בחתול- חשוב כי האשה ההריונית תימנע מלנקות את צואת החתול במהלך ההריון או שתלבש כפפות חד פעמיות.
  • אבל הכי חשוב לזכור - בעל חיים בבית הוא חוויה חיובית לתינוק ולילד פותחת פתח לאהבת בעלי חיים בהמשך ותורמת לחינוך.

 

 מקורות

  • אגודת חובבי החתולים בישראל
  • אתר אינטרנט- kidspedia
  • אתר האינטרנט פטנט- ד"ר עופר שביט.

 

כתבה נוספת בתחום: על חתולים ותינוקות

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה
4. דינה 13/04/2017, 13:26:48

"שכחו" רק לציין מנין עלול היה החתול לאמץ את החיידק יותר טוב שאותם נסיינים )לא רוצה לחשוב שאלו וטרינרים( היו מודים שהבשר הטרי רקוב הביתים מלאות סלומונלה ועל החלב אין מה לדבר אז לפני שמפילים הכל על החתול שיבדקו דווקא את מצב החיות שמייצרות את המזון שכולנו מחרבנים והכי טוב שיעשו טובה גדולה ויחליפו מקצוע הם מבזים את המושג וטרינר

+ השב
 
3. אולגה 17/02/2016, 19:43:56

תודה רבה על הכתבה!

+ השב
 
2. שרון 07/01/2016, 09:35:45

כתבה נהדרת. גם מלאה באינפורמציה חשובה וגם הוגנת כלפי חיות המחמד שלנו. יש לא מעט כתבות שעושות עוול לחתולי הבית ומגבירות את תחושת הסכנה הרבה מעבר למציאות. כתוצאה מכך חתולי בית ננטשים או לפתע מתעלמים מהם בבית. זה גורם גם עוול לחתול וגם עוול לבעלים שיכלו להנות מהרוגע והאהבה שחתול מביא איתו.

+ השב
 
1. מבוטחת כללית 30/09/2015, 04:51:01

הרופאה לא נתנה לי בדיקה כזו למרות שמופיעה בכל ספרי ההכנה להריון ולידה. ביקשתי והיא אמרה שבקופ"ח כללית, אם אין לי חתול בבית או איני אוכלת בשר חזיר נא, יש הנחיה לא לתת ביצוע הבדיקה. כך בהיריון ראשון וכך גם בשני, למרות שאחות מעקב הריון טוענת שכולן אצלה מקבלות הפניה לביצוע הבדיקה.

+ השב
 
1.1. שרון 07/01/2016, 09:28:06

אני בשני ההריונות הופנתי אוטומטית לביצוע הבדיקה. יש לנו שני חתולים מתוקים בבית אבל אני לא זוכרת שמישהו שאל אם יש לי. זה גם לא משנה. לפי מה שקראתי והתייעצתי, מרבית מקרי ההדבקה מתרחשים עקב ירקות ופירות לא שטופים ובעיקר סכין או קרש חיתוך שלא נוקו היטב. לדעתי שווה להתעקש על הבדיקה.