שיעורי בית – של מי הם בכלל?

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: הילד חוזר מביה"ס, שמח ומאושר, כולו מלא חיוכים. רגע אחרי שסיים את ארוחת הצהרים, מודיע חגיגית שהוא מתחיל להכין את שיעוריו. הוא נכנס לחדרו, מתיישב על שולחן העבודה היפה שרכשתם עבורו, מוציא את כל הציוד הנדרש ומתחיל במשימותיו. חצי שעה של שקט. הוא מבצע את כל השיעורים בכוחות עצמו בהצלחה מרובה, ולבסוף מסדר את הילקוט באופן מושלם ליום המחר. כל זה בלי בכי, בלי איומים, בלי נדנודים בנוסח "נו מתי כבר תכין שיעורים?!?" הכל זורם על מי מנוחות, בשקט ובשלווה.

נראה מצב אוטופי ובלתי אפשרי? ובכן, אצל חלק גדול מהמשפחות הסיטואציה הזו היא באמת נדירה, ולרוב, הורים מוצאים עצמם שואלים, מתחקרים, בודקים בעצמם ביומן (במקרה הטוב שכתוב שם משהו..) או מתחילים בסבב טלפונים להורים אחרים על מנת לברר מה היו השעורים היום, או מתי הבחינה הבאה? לאחר מכן, מתחיל מאבק ארוך ומתיש בנוסח: "בוא כבר ותשב להכין שיעורים, כמה פעמים צריך לומר לך לשבת ולסיים אותם. עזוב את המחשב/טלוויזיה ושב כבר!!! אולי תסיים כבר את השיעורים הטיפשיים האלה!! "

אז של מי השעורים האלה בכלל?
ישנם הורים הנוטים לקחת את מלא האחריות על עצמם, הלחץ והחרדה שמא הילד לא יכין שיעורים ויגיע לא מוכן לכיתה הוא שמנחה אותם. הם לא מאפשרים לילד לחוות כישלון, או לשאת בתוצאות של אי הכנת השיעורים. מכאן השיעורים הופכים להיות השיעורים שלהם והאחריות שלהם ולא של הילד.

מנגד, הורים אחרים, מאמינים שאחריות על השיעורים צרכה להיות מוטלת על הילד בלבד. הם בוחרים לא להתערב ולא נכנסים איתו למאבק סביב הנושא בהחלטה מודעת. כשהמורה פונה אליהם ומיידעת אותם כי הילד לא מכין שיעורים הם טוענים כי השיעורים הם שלו והם לא מתכוונים להתערב בנושא. הילד מגיע ללא שיעורים לכיתה, לעיתים גם ללא הציוד הנדרש ופערים לימודים מתחילים להופיע.

בשני המקרים מדובר במקרה קצה, אשר תוצאותיו אינן חיוביות לטווח הארוך. 

הרעיון הוא למצוא את האמצע . מצד אחד לתת לילד את האחריות על שיעורי הבית ומצד שני להיות עם ה"אצבע על הדופק", להיות במעקב אחרי הדברים ולא להגיע לאספת הורים ולגלות ש..הילד כבר כמה חודשים לא מכין שיעורים.

נכון שהשיעורים נועדו בשביל הילדים ולא בשביל ההורים, ונכון שחשוב שנאפשר לו לקחת את האחריות על עצמו ובדרך זו נכשיר אותו לקראת העתיד להיות בוגר עצמאי המסוגל להתמודד עם בעיות וקשיים, אבל להסיר לגמרי את האחריות על הנושא עלולה להוביל להידרדרות בלימודים ולפערים שקשה יהיה להשלים אותם.

אחריותינו כהורים היא לא בביצוע המטלות ובאיכותן אלא, בקביעת המדיניות בנוגע להכנת שעורי הבית וביצירת תשתית מתאימה להכנתם . כשם שאנחנו קובעים ומנחים את ילדינו לגבי כללים והתנהלות בנושאים אחרים בבית, כך גם עלינו לעשות בנוגע לשיעורי הבית. שיעורי הבית הם חלק בלתי נפרד מהמטלות ומהחובות של הילד. מעבר לכך, חשוב להעביר את המסר כי אנו רואים חשיבות בהכנת השיעורים ונותנים מקום וכבוד לדרישות ביה"ס.

לשם מה הם נחוצים?
שיעורי הבית מאפשרים לתלמיד לחזור, להעמיק את הידע שלו ולשפר את הרגלי הלמידה, מעבר לכותלי ביה"ס. כמו כן הם מאפשרים לילד לרכוש אחריות ויכולת למידה עצמאית. לפיכך, מאד חשוב שנשכיל ללמוד להשתמש בהם ולהעביר את המסר שזו הזדמנות "לאמן את שרירי המוח" כדי שהילד יצליח לפתור בעיות, להתמודד עם חומרים חדשים ולרכוש ידע חדש.

שיעורי בית- צעדים ראשונים:
הכל עניין של הרגלים. על מנת שילדינו ירכשו את ההרגלים הנכונים נדרשת תחילה למידה, לאחר מכן תרגול, עקביות והתמדה. כמו כן, במקרים בהם הילד היה רגיל שאחריות שיעורי הבית היא של הוריו, יש להעביר את האחריות אליו בהדרגה.

לפני שמתחילים חשוב לוודא שהילד מסוגל להכין את השיעורים בכוחות עצמו, שהשיעורים מותאמים ליכולותיו ורמתו. במידה והוא מתקשה, נמנע, מתרץ, או מתחמק חשוב לבדוק מה הסיבה. האם התנהגות זו נובעות מקושי אובייקטיבי בלימודים על רקע קשב וריכוז? או לקויות למידה? אולי ההימנעות נובעת מקושי רגשי שגורם להתנהגות זו? בכל אופן במקרה כזה, לחץ לא יעזור! חשוב להבין את מקור הקושי ולסייע בצורה המתאימה.

על מנת שהילד ירכוש את ההרגלים המתאימים, תפקידנו להדריך אותו ולהראות לו כיצד עושים זאת:

1. זמן קבוע - קבעו זמן מוגדר וקבוע במהלך היום להכנת השיעורים. חשוב שיהיה מרווח בין יום הלימודים לתחילת הכנת השיעורים בו הילד יוכל להתרענן ולצבור כוחות מחדש. עדיף להכין בכל יום את השיעורים של אותו היום, שכן החומר עדין "טרי" בראשו של הילד וקל יהיה לו יותר לזכור את ההנחיות שניתנו בכיתה.

2."סימן מוסכם" - קבעו סימן שיהיה ברור לילד שזה הזמן להכין שיעורים, סימן שיהיה מוסכם על שניכם (שעה קבועה בשעון/ סיום תוכנית טלוויזיה).

3. ארגון "תשתית למידה"-

• סביבה מותאמת- בחרו מקום מתאים להכנת השיעורים, נטול גירויים מסיחים (טלוויזיה, מחשב, רעש משאר בני הבית..) חשוב שהמקום יהיה נוח לילד.
• בדיקת הקלמר ש"שרד" את יום הלימודים וחזר מלא..(במידה ולא עזרו לו להשלים את מה שחסר).

4. ארגון השיעורים- עם מה מתחילים? העזרו ביומן/מחברת קשר /פורום כיתתי באינטרנט. במידה והוא לא יודע מהם השיעורים הנחו אותו לברר דרך חבר, אך אל תעשו זאת במקומו.
עזרו לו לבחור במה להתחיל, וודאו שהוא מבין מה עליו לעשות.

5.לשחרר את החבל- הסבירו לו כיצד להתמודד עם קושי: קריאת ההוראות, עבודה על פי שלבים, סימון שאלות שאינו מצליח לפתור לבדו. תנו לו לבצע את השיעורים בכוחות עצמו, ועזרו נקודתית במידה ומבקש, שאלו אותו שאלות מנחות שידריכו אותו במציאת התשובה. לאחר מכן חזרו לעיסוקכם.

6. סידור הילקוט- תלו מערכת שעות מסודרת בפינת העבודה, וודאו שיש לו את כל הציוד הנדרש. לצד המערכת ניתן לתלות דף נוסף ובו פירוט הציוד שנדרש לכל מקצוע. לדוגמא: תורה- מחברת, חוברת, ספר. הנחו אותו לעבור כל יום בצורה שיטתית על המערכת למחר ולהכניס את הציוד בהתאם. חשוב שסידור התיק יהיה חלק מסיום "טקס הכנת השיעורים" ולא מאוחר בערב או בזמן לחץ של הבוקר.

7. חיזוקים חיזוקים חיזוקים! –זיכרו לחזק את הילד על הדרך שבה הוא עובד, על המאמץ ועל גילוי האחריות שהוא מראה. העבירו את המסר שאתם רואים את פועלו ומעריכים זאת.

לסיום, זיכרו שבבסיסו של כל ילד יש את הרצון להצליח. כל אחד אוהב לזכות בשבחים ולקבל משוב חיובי והערכה על עבודתו. במידה ונושא שיעורי הבית הפך להיות נושא כאוב בביתכם, שסביבו יש מריבות ומאבקים, עצרו רגע. בדקו ונסו לראות היכן מוקד הקושי. התייעצו עם מחנכת הכיתה, הדריכו אותו ותנו עזרה במקום המתאים. תהיו שם בשבילו ועודדו אותו בהדרגה לקחת את האחריות על עצמו.