אבל מ"הצביטות בלב" אני לא מתחמקת. אני מרגישה אותן חזק במיוחד ביושבי בחדר ההמתנה של רופא הנשים, או מכון האולטרסאונד. סביבי יישובים זוגות מלוטפים ואוהבים, הוא מחזיק לה את היד היא מלטפת ומתפנקת, בעיניהם שמחה וצפייה לבאות. ואני, לבד!
כמה שאשקר לעצמי על החזקות שלי, הבחירות שלי ואיך שאני אלופת עולם. אי אפשר להימלט מאותם רגעים שבו אני אומרת לעצמי אילו... או למה לי לא מגיע...? שאלת בן הזוג בתקופת הריון עולה הרבה יותר. מה יותר טבעי ונכון לילד מאשר לגדול במשפחה נורמטיבית עם זוג הורים, גבר ואישה.
ואז, מטבעי, אני מייד מתאוששת ומזכירה לעצמי: מה שאני אעביר לילדים שלי, ככה הם יגדלו. אני מזכירה לעצמי את אמונתי לכך שכל מה שילד זקוק זה לאהבה, לתמיכה ולהכוונה. (לראיה אני מגדלת שתי בנות לתפארת) יש משפחות נורמטיביות לכאורה, שהחיים בהם אומללים הרבה יותר, אני אומרת לעצמי .
וביושבי באותם חדרי המתנה, עולה בי השאלה הפרקטית והתשובה שעליה רציתי לדבר איתכן: מי ילווה אותי בלידה?
אני בטוחה שכמעט כל אחת מכן מכירה את ההסתערות של כל החברות, דודות, אחיות והמתנדבות למיניהן שמוכנות להיות שם בשבילכן ברגע הקסם. חלילה, שלא תבינו אותי לא נכון, אני מוקירה ומעריכה את כל מי שהציעה. אני גם בטוחה שכולן באמת התכוונו והן היו באות איתי. אבל אני ידעתי שהן יכולות להיות שם רק כדי שלא אהיה לבד. הן לא באמת יודעות ויכולת לעזור לי ברגעים הקשים. בדיעבד אני יודעת, שגם בן זוג לא. כמובן ששיריינתי את אחותי ואת חברתי הטובה. אבל התחלתי לחפש פיתרונות פרקטיים. אז גיליתי את עולם הדולות.
השנה היא שנת 2004 המושג דולה לא מוכר כמו היום. קראתי מאמרים באינטרנט, קניתי ספרים, והתחלתי להבין כמה טוב זה יכול להיות. כשסיפרתי לסביבה שלי, כמובן, כרגיל, כולם הרימו גבה. (לגבות אני כבר רגילה). שאלת התקציב כמובן גם כאן מייד עלתה, אבל לשמחתי הבנתי מייד. אני מעדיפה להוציא כסף על לידה טובה ובריאה ולוותר על "בורדר" סביב המיטה או אהיל תואם לסט מצעים. ההבנה שדולה יכולה לתת לי ברגעים הקשים כל כך הרבה ביטחון נתנה לי כל כך הרבה שקט.
על איך מצאתי את הדולה שלי וסיפר הלידה שלי אספר בפעם הבאה.
רק אספר לכן שאני חייבת לדולה שלי שני דברים עיקריים: האחד, חווית לידה מדהימה, תמיכה פיזית וכמובן נפשית שאין לתאר, אמפתיה, תקשורת עם הצוות. אין לי מושג איך הייתי עוברת את זה בלעדיה... הדבר השני שאני זוקפת לזכותה, זה היותי אני עצמי היום דולה.
אחרי החוויה שעברתי איתה, הבנתי מייד שאני חייבת להיות בצד הזה של הנתינה. הבנתי שאני עשויה אותם חומרים של נשים מופלאות אלה, הניחנות ביכולת נתינה, אהבה, רגישות ותמיכה. ובשל היותי אם חד הורית בחרתי להתמקד בליווי נשים חד הוריות ו/או זוגות חד מיניים. יש ערך מוסף גבוה ליכולת שלי להתחבר לחששות, פחדים ומחשבות של אותן נשים מהלידה והיום שאחרי.
חשבו על זה בנות, אנחנו מוציאות ביומיום על שטויות כל כך הרבה כסף. שימו קצת בצד למען המטרה החשובה הזאת. לידה זאת החוויה החשובה ביותר בחיינו. גם כך לא פשוט להיות לבד. אז על אחת כמה וכמה בלידה. גם אם יש לכן אמא, אחות, חברה טובה לצידכן. עדין הן לא יכולות למלא את פונקצית הדולה.
ושתהיה לכן לידה טובה, קלה ובריאה.
