דליהו הוא כותב בלתי שגרתי, והכתיבה שלו משקפת את הדרך המורכבת שעשה במהלך השנים במרחב המשותף של פסיכולוגיה וחינוך. בכתיבתו הוא מכניס תובנות מעולמות שונים: מעולם הטיפול ומהבנת המוח; מההורות שלו ומניסיון ייחודי מאד במרחבים הכי מתקדמים של חינוך; מידע פורמלי רב – משולב בניסיון האינטימי של אלפי שעות עם ילדים והורים.
בספרון הזה, כמו במאמר "אין דבר כזה, ילד" שכתב עבור האתר שלנו, הוא חומק משפה פסיכולוגית ומסביר בשפה פשוטה מושגים מורכבים. הוא מדגיש שוב ושוב באופן אובססיבי לאורך הספרון: המטרה היא ליהנות, הדרך צריכה להיות מהנה, ואז גם יבואו התוצאות. חס וחלילה לא להיפך...
הספר עוסק בתהליכי הבנייה של המוח הצעיר, ומתאר דרכים שונות להפעלת המוח. אבל מדוע, בעצם, צריך להתעסק בזה? למה לשבת שוב ושוב לשחק עם הילדים על השטיח במקום לעסוק בענינים "חשובים באמת"?
מדוע? כי אין ברירה. אם לא תעצב את סגנון החשיבה ואת הגישה לחיים של הילד שלך, יעשו את זה הפרסומות. "ערוצי הילדים" ירדדו אותו, משחקי המחשב ובתי ספר תחרותיים יהפכו אותו לילד אלים, ועל פורנו באינטרנט לא נדבר כרגע. מצד שני – מה שאתה יכול לתת לו אף אחד אחר לא יכול לתת, ואם תעשה עבודה טובה ונכונה – יתחוללו קסמים, זה מובטח.
איך עושים את זה?
הספר סוקר כמה עקרונות יסוד מוכּרים-אבל-זנוחים ומסביר למה הם נכונים ואיך מיישמים אותם. חלק מאיתנו יודעים לדקלם, לדוגמא, שהתהליך חשוב מהתוצאה. אבל כמה מאיתנו זוכרים ויודעים למה? יתרה מזו – מה זה אומר במפגש עכשיו עם הזאטוט?
מה עושים עם הגורם הטמיר והנעלם, החמקמק והמהותי מכולם, המוטיבציה? הספר נותן שני מכוונים פשוטים ויעילים שמאפשרים למבוגר לקלוט ולשדר בתדר הנכון כדי לעודד ולפגוש את המוטיבציה של הילד.
משם עובר הספר להציע דרכים להפעלת המוח, לגיוון והעשרה של הפעילות המוחית. הוא מפרט דרכים שונות להעשרת השפה על כל רבדיה. אלו הן דרכים משחקיות ברובן, ורובן כוללות בעיקר הפנית תשומת הלב למאפיינים שונים של השפה של המבוגר. הוא זה שמשדר מה חשוב, מה מעניין, מה מצחיק. משחקים הם הדבר היחיד בחיים שאנחנו לוקחים ברצינות. כאשר עוברים על חוקים בחיים, אנחנו יכולים להתעלם, אבל כאשר במשחק שוברים את הכלים, אנחנו לא משחקים...
הפניית תשומת לב הילד לדברים שנמצאים בסביבה היא בדיוק הדרך שבה אפשר למקד אותו בדברים החשובים לשלב הלמידה שבו הוא נמצא. המינוח בעברית "האצבע המורה" אומר בדיוק את זה. האצבע מצביעה על הדבר שצריך לתת לו תשומת לב. זה תפקיד המורה: להצביע על החשוב. הלמידה מתבצעת על ידי הילד עצמו, שהאצבע המורה הורתה לו לאן להביט והוא מתמקד בזה עכשיו.
העשרה של הפעילות המוחית נעשיית על ידי גירוי הסקרנות, והחקרנות של הילד היא שתוביל אותו להתפתח למלוא הפוטנציאל שלו.
ספר חובה לכל הורה ולכל מורה. לרכישה ברשת אמזון. לדף הספר בפייסבוק.
