דעיכת התשוקה בזוגיות

חבר שלי ואני, בני 28 ו-30, יחד קרוב לשנתיים, גרים יחד ומתכוונים להתחתן בקרוב. אנחנו אוהבים מאד זה את זו והתקשורת בינינו טובה. הבעיה היא שכבר כמה חודשים לא בא לי לקיים יחסי מין. אין לי חשק או כוח או שאנחנו נורא עייפים. חבר שלי מאוד מתוסכל מזה ומעיר לי על זה הרבה. בזמן האחרון הוא מיואש ממני וגם נעשה אדיש לנושא. אני מרגישה שהסקס שלנו פשוט משעמם ודי חוזר על עצמו ואולי בגלל זה לא בא לי.. למרות שכשאנחנו שוכבים אני כן נהנית. אבל שנינו לא מתאמצים יותר מדי בשביל שזה יקרה. מה עושים שבגיל צעיר כל כך כבר המיניות דועכת?"

הבעיה שתוארה כאן נשמעת לא מעט בשיחות בין חברות, בפורומים של ייעוץ זוגי ברשת ובפניות לייעוץ וטיפול זוגי.

לפני שמשיבים על השאלה, אולי נבדוק מתי כן מתעוררת תשוקה טבעית: תשוקה טבעית מתעוררת כאשר יש ציפייה למפגש עם פרטנר שיהיה בו חידוש, קסם, התרגשות, ריגוש רב.

זה גם ההסבר מדוע יש תשוקה כה עזה בתחילת מערכת יחסים חדשה, או בפרשיית אהבה מחוץ לנישואין: הסקרנות להכיר ולדעת את הפרטנר החדש יוצרת פוקוס והתעניינות אמיתיים בו, וכל אחד מבני הזוג החדש מפיק עונג רב מלהכיר את הפרטנר החדש ולגלות בו דברים קסומים, מצד אחד, ולחוות את ההתעניינות העמוקה בך עצמך, מצד שני.

האתגר בנישואין מתמשכים הוא לשמור על מערכת יחסים טרייה. לא לאפשר לזוגיות לגלוש לנינוחות המוכרת של יחסי אח/אחות, שמאפיינת זוגות נשואים רבים.

מכיוון שבתחילת היחסים התשוקה היתה שם, הדליקה אותנו וקירבה בינינו ללא מאמץ מיוחד, נוצרת אצל רוב הזוגות ציפייה מוטעית, שזה מה שיקרה שוב ושוב לאורך השנים.

אלא שלאחר תקופה מסויימת, אותם מנגנונים שיצרו את התשוקה באופן טבעי בתחילה – נעלמים. הכל צפוי וידוע מראש, וכבר אין חידוש ופג הקסם. כאן גם מתחילות מילות האזהרה...

הצפי הוא שככל שיחסי המין יהיו שגרתיים יותר וצפויים יותר, התנועות, התנוחות, התגובות – יחזרו על עצמם – כך יש סיכוי גדול יותר שהתשוקה תדעך.

במהלך עבודתי כיועצת זוגית טיפלתי בזוגות רבים שהתלוננו על בעיות שחיקה בזוגיות וביחסי המין.

ברוב הגדול של המקרים, אפשר למצוא מלכודות שהביאו להתדרדרות ולשחיקה:

מלכודת ראשונה: תקשורת מילולית לקויה בזמן הסקס

מכיוון שהתקשורת המילולית בזמן קיום יחסי מין אינה מפותחת, וכיום רוב בני הזוג אינם מדברים תוך כדי האקט אלא משתמשים בעיקר בשפת גוף, הרבה אינפורמציה הולכת לאיבוד ואינה מתפרשת נכון, ולפעמים אפילו ממש מטעה.

אם אתה מנסה לגעת בבת הזוג במקום מסויים והיא הודפת אותך – אתה לומד להימנע לגעת שם. אבל ייתכן שהיא התכוונה לשדר: "עכשיו לא. עכשיו זה רגיש מדי", ואילו בשלב מאוחר יותר, כאשר היא נכנסת לשלב של עוררות מינית חזקה יותר – דווקא יהיה לה ממש נעים אם תיגע באותו מקום רגיש, אלא שהיא לא תבקש זאת ממך, כי לא תרגיש מספיק נוח, ורק תקווה שאולי תחשוב על כך בעצמך. אבל אתה כבר לא מעז לגעת שם שוב, כי אינך רוצה להרגיזה שוב. אינך מעז לקחת את הסיכון שמא היא תתעצבן מ "חוסר ההקשבה והרגישות שלך" ותעצור את כל האירוע לגמרי...

עם הזמן נוצר מצב שבו לומדים לקיים עם הפרטנר הותיק סקס שיש לו כבר מתכונת קבועה וידועה מראש, והוא מכיל את סך כל הפעולות שעברו אישור הדדי ולא "חטפו" פסילה.

כמה מרענן, חדשני וקסום זה כבר יכול להיות?

מלכודת שניה: התמקדות בגמירה

מכיוון שהסקס הופך להיות כה צפוי מראש - אנחנו מקווים שלפחות חוויית השיא, הגמירה, תהיה שם ותהיה טובה, ואז כל שאר הפעולות נחוות בעיקר רק בתור הקדמה לגמירה. במילים אחרות – המשחק המקדים, במקום שיהווה תענוג בפני עצמו, הזדמנות להשתעשע, ללטף, להתנשק, לחוות מין אוראלי לסוגיו – הופך להיות רק תחנה הכרחית בדרך לגמירה, ומאבד את חשיבותו ואת קסמו.

אבל כאשר המשחק המקדים אינו ארוך מספיק, גם הגמירה נעשית מינורית, ובקושי חשים אותה. למה? משום שעוצמת הגמירה נמצאת במתאם עם עוצמת ומשך ההתעוררות המינית. הרבה גברים ונשים מתאכזבים מאיכות הגמירה כאשר זו מתרחשת מהר מדי, מבלי שהגוף נכנס לעוררות מינית מספקת.

במצב כזה, הסיכוי שהסקס ישאיר זכרון של חוויה עילאית, סיפוק ואושר, הולך וקטן. יחד איתו קטן גם הסיכוי ששוב ושוב נרצה לקחת חלק בחוויה המאכזבת הזאת, לאורך שנים רבות...

מלכודת שלישית: בעיות היומיום.

זוהי קבוצה רחבה של מלכודות: קונפליקטים, מתחים ובעיות הקשורות לחיי היומיום בנישואין, לאכזבות ולכעסים המתלווים לפעילויות כמו מטלות הבית וחינוך הילדים, קשיים כלכליים, פערים ברצונות בכל מיני תחומים. כל אותה שיגרה יומיומית הנוצרת בחיי משפחה מייצרת כעסים קטנים וגדולים, תסכולים והאשמות הדדיות של בני הזוג ופוגמת ברצון להתקרב גופנית.

מה ניתן לעשות?

על כך בפרק הבא של הכתבה.

הכותבת דורית כהן, היא פסיכולוגית ויועצת זוגית, מנהלת אתר זוגיות.