הפינה של לוליק 8

לצאת עם הילד זה סיוט. כלומר לא הילד סיוט, חס וחלילה. הציוד שהגיע עם הילד. זה הסיוט הפרטי שלי.

אם אני מבטיחה, לדוגמה, שאני אגיע למקום איקס בשעה עשר בבוקר, הכוונה שאני מתחילה להזיז כוחות יבשתיים, כבר משעה שבע לערך.

די, אזלו הימים בהם הבטחתי "תוך עשר דקות אני אצלך", וגם עמדתי בכך בהצלחה.

קודם צריך להאכיל את הילד, להחליף, לנסות לתת את העשרים cc האחרונים, להלביש בבגדים הכי יפים שלנו, לשים בתיק חליפה יפה להחלפה + טיטולים, לסנן עוד מים רותחים, לשים בתרמוס, להחליף שוב לילד, כן, גם את הבגדים, לשים בקבוקים ואוכל בתיק, גם תה, להחליף לילד שוב חולצה כי הוא פלט, לצאת מהבית.

לחזור, לא שמתי לב והילד פלט גם על החולצה שלי, לצאת שוב.

לחזור, שכחתי את התיק שלו על הכורסא. לצאת מהבית להצליח לרדת במעלית.

להגיע לאוטו. לשים את הילד בסלקל, לנסות לשעשע אותו למרות שהוא בוכה, כי לא נוח לו להיות עם הגב אליך, שהשוטר צודק, וממש לא מעניין אותו שהעגלה יותר נוחה.

טוב, ילד בסלקל- יש!

תיק במכונית- יש!

מכניסים את העגלה לבגאז'- יש! לא. רגע, לא נסגר, אוף, העגלה הזאת! הגלגלים שלה בגודל הראש שלי.

מוציאים ומכניסים שוב, עגלה בבגאז'- יש!

יושבים ליד הכיסא ומצליחים להתניע. יופי, נוסעים חמש דקות, עוצרים.

המוצץ נפל, נותנים את החדש מהתיק. נוסעים עוד חמש דקות וזהו. מגיעים לסבתא הביתה.

אני מחכה ויושבת עוד חמש דקות כדי להתאושש ו...שוב הכל מהתחלה. ס-י-ו-ט-!!!

כשג' מצטרף הכל הרבה יותר קל כמובן כי אני נצמדת לילד, והוא אחראי קיפול עגלות/ סחיבת תיקים וכו'.

אבל מצד שני, להישאר כל היום עם הילד בבית גם לא בא בחשבון. הילד צריך לראות נוף.

אז אני, בלית ברירה, מפעילה את ברירת המחדל.

ג' - "נו, מתי אתם הולכים"

אני - "תגיד לי, מתי תבלה איתנו כבר בשבתות?"

ג' - "כשהסמסטר יסתיים"

אני - " נו, בוא רק לארוחת צהריים"

ג' - "אני לא יכול יש לי עוד שני ממנים וחצי להגיש."

אני - " כל הזמן אותו סיפור (רוטנת). מה תאכל?"

ג' - "מה שיש במקרר"

אנ י- "אני יודעת שאיך שנלך תתיישב מול הטלוויזיה"

ג' - (מוחה בתוקף) "לא נכון. הסדרות שלי מתחילות רק בארבע"

אני - "עד מתי?"

ג' - (מחייך) אחת עשרה בלילה"...

אני - "תגיד, לא מתחשק לך רק פעם אחת שאשתך תאמר עליך שאתה הבעל המושלם?"

ג' - "אבל פשושית שלי, אם אני אהיה הבעל המושלם לא יהיה לי יותר למה לשאוף"

אני - (צוחקת) "מה שתגיד. חשבתי שרצית להגיע לפסגת השלמות"

ג' - "אבל מהפסגה אפשר רק להידרדר"

אני - "טוב, טוב, שמעתי עליך, לפחות תעזור לי עד האוטו".