זוכרת כמה בכיתי

תמיד אמרתי ש"כאשר כל זה ייגמר בשעה טובה ומוצלחת עם הפי אנד אני אכתוב על זה סיפור". הפסקה הראשונה הסתובבה לי בראש המון זמן.

"מספר האנשים שפשפשו באיברי המוצנעים במשך השנתיים האלה הוא כל כך גדול עד שאני לא זוכרת מתי היה הרגע שבו הפסקתי להרגיש מבוכה מהעניין". רופאים, אחיות, טכנאי אולטרא סאונד (נשים, גברים) עובדות מעבדה, מרדימים וסליחה אם שכחתי מישהו. היכולת להתפשט מול אנשים זרים הפכה לכל כך טבעית שהפסקתי לעשות ממנה עניין.

אני גם לא זוכרת את היום והשעה שהחלטנו שרוצים לעשות ביחד ילד. זוכרת הרבה דברים שקדמו לזה:

זוכרת שדיברנו על לעבור לגור ביחד...

זוכרת שאמרנו שלא רוצים להתחתן...

זוכרת את ההחלטה ללכת לרופא לבדוק למה בעצם כלום לא קורה אחרי 3 חודשים ללא אמצעי מניעה....

זוכרת את הפגישה עם רופא הפריון (הראשון) במרפאה של קופת החולים שהסביר לי ש"בגילך את חייבת לעבור טיפול הורמונלי לקראת  IVF ושיש בזה סיכוי גבוה לתאומים.. שלא לדבר על הסיכונים...."

וזוכרת כמה בכיתי כשחזרתי הביתה.

יצאתי למסע. יצאנו יותר נכון. אני מקפידה כל הזמן לדבר על מה שעברנו בדרך בלשון רבים אבל מודה שזה קשה לי. 
בן הזוג שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

יודעת שכולם אומרים שאחרי שיהיו לי ילדים הם יעברו למקום הראשון בקטגוריית "הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים". אני מסופקת. אני יודעת שבלעדיו כלום מזה לא היה קורה.

הוא היה שם בימים הקשים, בלילות הקשים, הוא ערבב חומרים, הוא הזריק אין סוף זריקות בשעות שונות של היום, הוא היה צריך לתת זרע בכוסות פלסטיק בתנאים לא תנאים בשעות לא שעות ובמקומות הזויים, הוא היה בשאיבות (לפעמים) בהחזרות (לפעמים) . והוא מעולם לא התלונן.

נכון שבחלק מהקטעים במסע הרגשתי שאני סוחבת את המשא על גבי לבד.

בלילה בכרית הרגשתי לא פעם לבד. ובכיתי. אוי כמה בכיתי. ב–3 השנים האלה בכיתי יותר ממה שבכיתי כל החיים.
איך אפשר להסביר גם לאדם הכי קרוב לך את התחושות הפיסיות? את העייפות הנוראית, את תחושת הנפיחות של הגוף והכאב הפיזי?

ומה עם ההרגשה המנטאלית? התסכול? תחושת הכישלון של פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם?

מודה שלא פעם הודיתי לאלוהים על זה שלבן זוגי יש כבר 2 ילדים מנישואים קודמים ואם חלילה ארים ידיים אני לא אהיה זו שאמנע ממנו את הזכות להיות הורה.

איפה הכל התחיל ?

5 שנים קודם לכן אני עדיין רווקה "תל אביבית" טיפוסית  שעובדת בתחום הפרסום והשיווק, גרה בדירה קטנה ומעוצבת, מתעמלת 3 פעמים בשבוע בחדר כושר, נוסעת פעמיים בשנה לחו"ל, הרבה חברות, הרבה חברים, מעט בני זוג, שמחליטה יום אחד בחודש אוגוסט יחד עם החברה הכי טובה שלה ש"אם לא קורה איתנו שום דבר מסעיר בקטע הזוגי עם הבנים עד חודש ינואר, אנחנו הולכות ביחד לבנק הזרע".

בחודש ספטמבר החלטתי שבא לי למכור את הדירה. ככה בהחלטה של רגע החלטתי שבגלל שהחיים שלי תקועים  וכלום לא זז אני חייבת לשנות את המקום ואת המזל.

בתחילת דצמבר הגיע זוג שהחליט בשנייה אחת לרכוש את הדירה ל"ילדה שמתחתנת".

טוב, מה עושים עכשיו? למי פונים? בחיים לא מכרתי נכס.

טלפון קטן לגליה שמוצאת תמיד פתרון לכל בעיה פתר גם את הבעיה הזאת -  ניתאי (הבעל שלה) הוא עו"ד שמתמחה בנדל"ן, בשנייה הוא סוגר לי את החוזה.

אחרי 2 פגישות במשרד אצל ניתאי עברנו ל"אישי" כשניתאי שאל אותי עם אני רוצה לצאת לבליינד דייט עם סער חבר שלו איש הייטק שבדיוק התגרש ויש לו 2 ילדים.

אני (כמו תמיד...ו זה סיפור חיי)  לא הייתי בעניין. לא מתאים לי עכשיו להיכנס לקשר הסברתי לו  כמו שהסברתי לכל מי שאני מכירה כמעט 40 שנה...

ניתאי לא הרפה ואני לאחר שהותשתי אמרתי לו שייתן כבר את הטלפון שלי למי שהוא רוצה.
סער התקשר בתחילת ינואר.

לבנק הזרע רייצ'ל כבר הלכה לבד ואצלי החיים השתנו מהקצה אל הקצה.

תמיד חשבתי שכאשר ארצה להיכנס להיריון זה יקרה בקלי קלות.

אני בריאה, לא מעשנת, לא משתמשת בגלולות למעלה מעשר שנים, אוכלת בריא, עושה ספורט, אז מה כבר יכול להיות?

תתפלאו.

סער בן 44 ,יש לו  2 ילדים– בת בגיל 17 ובן  בגיל 13.

לסער יש גם טרנסלוקציה מאוזנת שפירושה (כפי שהוסבר לי) ש 50% מההריונות מסתיימים בהפלות כבר ב 1/3 הראשון.

חוץ מזה הוא מושלם.

אני בת 43 וקצת, מעולם לא הייתי בהיריון, לזה יש להוסיף 20% בלבד להיקלט להיריון בIVF בגיל הזה, מזה מחסירים 50% סיכוי להפלות וקיבלנו מספר לא גבוה במיוחד.

עם הנתונים האלה יצאנו לדרך לפני יותר  מ 4 שנים, כשעוד היינו אופטימיים (טוב, סער היה, כמו תמיד. אני תמיד רואה רק את הצד האפל של הירח).

 אבל זה קרה. ודווקא כשהחלטתי שזהו טיפול אחרון ודי.

אחרי 3 הזרעות, 10 שאיבות, 10 החזרות ו-4 מחזורי טיפול שהופסקו באמצע החלטתי שאני פורשת מהמרוץ, מובסת.
אחרי (עוד) פרוטוקול ארוך, שאיבה, החזרה של 4 עוברים, ובטא 14 (!!!) אחרי 12 יום, הבנתי שהמסע שלי לאמהות נגמר.

הרופא ביקש אעשה בטא נוספת אחרי 48 שעות... "רק לראות שהכל נגמר". עשיתי.

והשאר היסטוריה. היום, בשבוע 24 עם בת חמודה בבטן יש הוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון.

 לשליחת סיפורי לידה