איך מוודאים שהילד שלי גולש בטוח באינטרנט

בעקבות המקרים שחשף ערוץ 10 בטלוויזיה על פדופילים באינטרנט, צריך לזכור, שאי אפשר לחסום את הרשת מפני הילדים, אבל אפשר להגן עליהם מפני הצדדים השליליים. כיום ברור, שהגבלות ואיסורים בגלישה, אמנם מקטינים את החשיפה לסכנות הרשת, אך במקביל הם מקטינים גם את טווח ההזדמנויות לרכישת מיומנויות וידע, שערכם לא יסולא בפז, ושלא ניתן לרכוש אותן בכל דרך אחרת.

עובדה זו מאתגרת מאד את החשיבה על הדרך שבה יש לסייע לילדים ובני נוער להתמודד עם חשיפה לאזורים אפלים ברשת. די ברור היום שלא מספיק לומר לילד: "אל תמסור פרטים אישיים" כיוון שבאתרים רבים נדרש הילד לעשות זאת על מנת לקחת חלק בפעילות, ולמרבה האירוניה - במקרים רבים אלה דווקא האתרים האיכותיים יותר. הדרך היא ככל הנראה לקיים דיאלוג מתמיד מתוך פתיחות והבנה לצד שימוש באמצעים הטכנולוגיים, ובהתאם לגיל הילדים.

לפניכם כמה שאלות שילדים ומבוגרים שואלים בקשר לגלישה באינטרנט:

ש. מישהו שהיכרתי באינטרנט הציע לי להיפגש איתו. הוא בגיל שלי ואנחנו אוהבים את אותם הדברים, ואני רוצה להיפגש איתו.

ת. התגובה הראשונה שלך צריכה להיות שמחה על כך שילדך משתף אותך. על מנת לדעת שאכן מדובר בילד מהצד השני, תוכל להציע לו לדבר דרך מיקרופון ובכל מקרה חשוב שתהיה נוכח בשיחה הזו. כל החלטה שתקח מכאן ואילך צריכה להיות מבוססת על העיקרון שלא נותנים לילד להיפגש עם חברשת לבד.

ש. מישהו רוצה להצטרף לרשימה שלי במסנג'ר, ואני לא מכירה אותו, מה לעשות?

ת. לא מצרפים מישהו שלא מכירים ושלא קבעתם איתו מראש פנים אל פנים. בדרך כלל זה יהיה מישהו תמים, אך מצויים ברשת גם הרבה פדופילים וחורשי רעה שמנסים לפרוץ לרשימות החברים של ילדים על מנת לשנות פרטים, לדבר בשם מישהו אחר וכו'. רשימת החברים בתוכנת המסרים המיידיים היא ספר כתובות פרטי של מכרים- ולא לוח מודעות פתוח.

ש. מישהו כתב עלי באייסיקיו משהו מעליב ושלח לכל הכיתה. אני חייב להחזיר לו!

ת. תוכנות המסרים המיידיים, משמשות היום ילדים כמקום מפגש לאחר שעות הלימודים. כמו במפגשים פנים אל פנים, גם כאן יש בטויים של כעס, עלבון ולעיתים אף גרוע מכך- חרם והסתה. חשוב מאד להביא לידיעתם של ילדים שפגיעה בחבר היא פגיעה קשה, ולשמור על הערך של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". במקום להמשיך את הויכוח ברשת, עדיף לזמן את הפוגע והנפגע למפגש פנים אל פנים, אם צריך, בסיוע מחנכת הכיתה וליישב את ההדורים.

ש. נכנסתי היום לצ'אט באינטרנט והתנפלו עלי המון אנשים שביקשו ממני "להיכנס לפרטי" והציעו לי שם להיפגש איתם, שאלו בת כמה אני, ורצו שאשלח להם תמונות שלי, מה לעשות?

ת. צ'אט פתוח באתרי אינטרנט, בשונה משיחה במסנג'ר או באייסיקיו, חושף את הגולש לקבוצת אנשים לא מוכרת. בכניסה לצ'אט, נותן כל גולש לעצמו שם על פי בחירתו, ובדרך כלל, השמות מרמזים על תחומי ענין, גיל, תחביבים וכד'. חשוב מאד להביא עובדה זו למודעותם של ילדים, ולהיות מודעים לכך ששמות כמו "נערה12" או "ילדונת 15" ימשכו אליהם גם בני נוער, אך גם אנשים המחפשים ילדים ובני נוער על מנת להרע להם. חשוב שתשוחחו עם ילדיכם על המשמעות של הכינוי (ניק) שהם נותנים לעצמם.

בנושא התמונות: אין לשלוח תמונות בשום מקרה, כיוון שלעיתים קרובות נעשה בהם שימוש לא ראוי ע"י הפצה בקרב רשתות פדופילים, הדבקת הפנים לגופים עירומים ועוד.

ש. את המחשב החדש שקניתם אני רוצה שתכניסו לחדר שלי. חשוב לי לגלוש בפרטיות.

ת. המקום הטוב ביותר להציב מחשב הוא באזור גלוי בבית, ולא בחדרי הילדים. כשילד מודע לכך שבני משפחה עוברים ורואים את הנעשה הוא מרגיש בטוח ומוגן יותר במקרה שהוא נתקל בארוע לא נעים, והוא גם מועד פחות להיסחף ולגלוש באתרים לא ראויים כיוון שהוא מודע לכך שיש השגחה הורית בסביבתו.

ש. איך אני אדע שאתם סומכים עלי ולא מחטטים לי במחשב כדי לדעת איפה גלשתי? מה עם זכויות הפרט שלי?

ת. כדי שתוכלו לסמוך על ילדיכם שהם גולשים ולא נסחפים, חשוב להגיע איתם להסכמות ולהבהיר שתפקידכם כהורים הוא להשגיח על ילדיכם ולמנוע מהם לסכן את עצמם. הורים צריכים לחטט לילדיהם במחשב כאשר מתעורר אצלם חשד שהם עלולים להיפגע או שחלילה כבר נפגעו- תפקידם של הורים לשמור על ילדיהם, וכאן אין שאלה של "זכות הפרט". על מנת למנוע אי הבנות, יש להגיע עם הילדים להסכם שבו יובהר לשני הצדדים כי הילדים אינם מוחקים אתרים בהם ביקרו, וכי זכותם של ההורים לבדוק מפעם לפעם ב"היסטוריה" של הדפדפן.

ש. היום כשנכנסתי לדואר האלקטרוני שלי, ראיתי שיש לי יותר מ-50 הודעות מאנשים שאני לא מכירה. חלק מההודעות היו תשובות למכתבים שלא שלחתי בכלל, וחלק פרסומות לכל מיני מוצרים. מה לעשות עם כל ההודעות האלה? ולמה הן מגיעות אלי בכלל?

ת. לתופעה הזו יש שם: קוראים לה "דואר זבל" (spam). דואר זבל מגיע אלינו בדרך כלל משום שאנחנו ממלאים פרטים כדי להירשם לאתרים שונים, או שמישהו פשוט מנסה לראות את קיימת כתובת כזו- כמו שלנו. כדי להימנע מכך, יש להקפיד למלא פרטים אך ורק באתרים מאובטחים ורשמיים, כגון של בנקים, אתרי ממשלה, או חברות מוכרות שחשוב לנו להיות מנויים שלהן. לילדים יש מעט מאד סיבות לעשות זאת. כתובות של ילדים נאספות ע"י מפרסמים באתרים שמציעים קופונים, השתתפות בסקרים, ואשר מבטיחים פרסים שונים והגרלות. עניין חשוב נוסף: לעולם אל תתפתו להשיב להודעה המופיעה בתחתית המייל, "לחץ כאן להסרה מרשימת התפוצה"- הודעה זו תגרום לאלפי הודעות נוספות להגיע אליכם כי היא מאשרת דבר קיומה של הכתובת שלכם.

ש. כשהדלקתי את המחשב ראיתי שנוסף לי סרגל בדפדפן, שלא היה קודם ושלא התקנתי בכלל. המחשב עובד לאט, ובכל פעם שאני נכנס לאינטרנט עולה לי דף בית שלא הגדרתי בכלל. מה עושים?

ת. התופעות האלה מעידות על כך שמשהו חדר למחשב שלכם- זו יכולה להיות רוגלה- תוכנה קטנה שמפריעה לפעולות המחשב ומאפשרת למישהו אחר לחדור למידע האישי שלכם, וזה יכול להיות סרגל כלים פרסומי ש"כופה את עצמו" על הדפדפן וגורם לו להיכנס לאתרים שלא התכוונתם אליהם- בדרך כלל אתרי סקס והימורים. כדי למנוע מצבים כאלה חשוב להתקין אנטיוירוס ותוכנה שמגנה על המחשב שלכם מפני חדירת תוכנות לא רצויות- "חומת אש" ותוכנה לגילוי והסרת רוגלות (spyware). תוכנות כאלה ניתנות להורדה בחינם לתקופות נסיון, מסופקות ע"י ספקי האינטרנט במחירים נמוכים, וניתנות לרכישה באופן עצמאי. חשוב מאד לשמור על המידע האישי המצוי במחשב שלכם!

ש. אבא אמא, בואו תראו איזה אתר מצאתי!

ת. אם נתקלתם בבקשה כזו, אשריכם! נצלו כל הזדמנות לגלישה משותפת, על מנת ללמוד מה עושים ילדיכם ברשת, כיצד הם מתמודדים עם סיכונים, ולכוון אותם לגלישה באתרים שיתרמו להם מבלי לסכן אותם.

תחקירני ערוץ 10, שהתחזו לנערה בת 13 ונכנסו לצ'ט באתר ישראלי תחת השם "מורן13", לא ציפו לקבל כל כך הרבה פניות בוטות מזרים מבוגרים. בכתבת התחקיר התוודענו לחלק מהפניות, שנשאו אופי מיני מובהק, ורואים כי לאחר כמה שיחות, הגברים אף הגיעו לביקור בבית ה"ילדה". בפרשיות מהסוג הזה, אנו נחרדים ושוקלים צעדינו מול הילדים, אך כהורים, קשה לנו כיום לעקוב ולהבין את הרגלי הבילוי, הלמידה והתקשורת שילדינו מנהלים באמצעות הרשת, כיוון שלא חווינו בעצמנו נעורים ברשת.

כהורים, לא ארגנו בהתבגרותינו מפגשים רבי משתתפים במשחק וירטואלי עם חברים מכל העולם, לא עשינו שיעורים יחד עם עוד כמה ילדים בפורום, ולא השתמשנו בתוכנת מסרים מיידיים. לכל היותר, עשינו שיעורים עם חבר בסיוע הטלפון, או נפגשנו בקבוצה ללמוד למבחן - עם ילדים שהכרנו. אם ניהלנו יומן - עשינו זאת בסתר, ולא העלינו אותו לרשת, קרוב לוודאי שגם לא הראינו אותו לאנשים שאיננו מכירים על מנת לקבל תגובה – מה שמתאפשר היום בקלות רבה בעידן הווב 2.0 (הרשתות החברתיות).

הורים רבים מוטרדים מכמות השעות שילדים מבלים מול מסכים בכלל ומול מסך המחשב בפרט, חוששים מהתמכרות, משיחות של ילדיהם עם זרים שעלולים לפגוע בהם פיסית ונפשית, מפורנוגרפיה ותמונות קשות שהם עלולים להיחשף אליהן. תוכנות הסינון, שמתקינים בבתים, יכולות לסייע בחסימת חומרים לא ראויים ופוגעניים, אך אינן יעילות ב-100 אחוז, ואינן תחליף לפיקוח של מבוגר. ברוב בתי הספר, קיימת הגנה ובקרה על האינטרנט, אך ילדים רבים משתמשים באינטרנט לא רק בביתם, אלא גם בבתי חברים, באינטרנט קפה, בטלפון הסלולרי, אשר בהם, ככל הנראה, אין מסננים או פיקוח ובקרה. לכן, חשוב ללמד את הילדים התנהגות אחראית ברשת, ולדון איתם בבעיות שהם עלולים להיתקל בהן.

על אף שיש מודעות לתכנים לא ראויים ולחשיפה של ילדים לפניות שעלולות לסכן אותם, ברור לנו שהיתרונות של הרשת מרובים מהחסרונות, והחשוב ביותר: ניתן להימנע מחלק גדול מהחסרונות. הדרך היא: חינוך, למידה ומודעות.

הנה כמה טיפים לצמצום הפער הדיגיטלי בין ההורים לילדיהם:

• אתם, כהורים, חייבים ללמוד אודות האינטרנט דרך האינטרנט ולחפש הדרכה בכל דרך שהיא: להתעניין, לשאול, להירשם לקורס, לקרוא, לקחת שיעורים פרטיים. צריך להתעדכן בתקשורת הרחבה שהוא מאפשר וביתרונות הרבים שהוא פותח, על מנת להנות מהם וגם כדי להיות מסוגלים לכוון בני נוער ל"מה כן" ולא רק ל"מה לא".
• רצוי להתעניין אצל הילדים מה הם אוהבים לעשות ברשת: זוהי הזדמנות מצויינת לזמן איכות והקשבה, שממנה תוכלו להפיק מידע רב ערך אודות הרגלי הגלישה של ילדיכם ותחומי העניין שלהם.
• חייבים לשמור על גישה פתוחה, מתוך הבנה שייתכן שלעולם ילדים יידעו בתחומים מסויימים, יותר מאיתנו אודות חידושים ברשת.
• חשוב ללמוד אודות אפשרויות של סינון, נושא שמתאים במיוחד לגילאים צעירים, שבהם לא ניתן לסמוך עדיין על ה"שוטר הפנימי" של הילד.
• צריך לזכור, שלא להפקיר את הילדים לבדם מול המסכים: בגילאים בוגרים וצעירים כאחד חשוב להעביר מסרים חינוכיים ברורים, וכללים פשוטים להבנה וליישום כיצד לנהוג במקרים של הטרדה או חשיפה לתכנים לא ראויים. צאו לגלישה משותפת. אם תתחילו בגילאים צעירים, תוכלו להנחיל לילדיכם הרגלים נכונים ולהנות הנאה כפולה: מלמידה מואצת ומהשליטה שיש לילד שלכם בטכנולוגיה.
• נסחו הסכם גלישה משותף. טיוטת הסכם שתוכלו להשתמש בה כבסיס נמצאת באתר איגוד האינטרנט הישראלי.
• שתפו את ילדיכם בניסוח והגיעו איתם להסכמות אודות זמני הגלישה, טיפול בתכנים לא ראויים, התקנת סינון, מעקב אחר דוא"ל והשתתפות בקהילות ועוד.

על מה תשוחחו עם ילדיכם?

אמרו להם:

• זיכרו שמישהו ברשת עלול לשקר ולהתחזות למישהו אחר. אם אתם חשים אי נוחות במהלך צ'ט, או במסרים מיידיים - סיימו את השיחה מייד.
• פגישות עם אנשים שהכרתם ברשת עלולות להיות מסוכנות. אם החלטתם להיפגש, עשו זאת רק לאחר שיידעתם וקיבלתם את רשות הוריכם או מבוגר אחר שהנכם סומכים עליו, ורצוי שהפגישה תתקיים בנוכחותם.
• אל תהססו לספר למישהו שאתם סומכים עליו, אם מישהו או משהו גורם לכם להרגיש אי נוחות או דאגה.
• היו זהירים - אל תתנו שם, כתובת, טלפון או סלולרי, שם בית ספר, או סיסמה לאנשים שאיתם אתם נמצאים בקשר ברשת.
• קבלת דוא"ל או פתיחת קבצים מאנשים שאינכם מכירים או בוטחים בהם עלולה לסבך אתכם בצרות. הם עלולים להכיל וירוסים או הודעות פוגעניות.

ההורים מוזמנים לפנות לקישור זה לטובת מידע נוסף על גלישה בטוחה ברשת.

הכותבת, צביה אלגלי, היא מומחית לתרבות דיגיטלית. בעלת תואר שני בניהול ותקשורת, לומדת כיום בתכנית למדע טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן. מרצה, כותבת וחוקרת את האינטרנט כמרחב אנושי על התופעות המתפתחות בו. עוסקת מאז שנת 1994 בהובלת שינויים הקשורים בטכנולוגיות מידע בקרב ארגונים, ובייעוץ לפתוח תכניות הכשרה ותכנים להדרכת הורים ומחנכים כיצד "לגלוש ולא להיסחף" כחלק מהפעילות החברתית של איגוד האינטרנט הישראלי.