כך נגרום לילד לאהוב פעילות גופנית

איפה הימים ההם, שירדנו כל יום לחצר או לרחוב, שיחקנו כדורגל, פינות, קלאס, קפצנו בחבל, תופסת, מחבואים, דג מלוח? תמיד התחננו שרק יתנו לנו לרדת לשחק. גמרנו שיעורים כמה שיותר מהר, ועד רדת החשיכה הסתובבנו בחוץ.

היום קשה לעקור את הילדים ממסכי הטלוויזיה והמחשב, ואם הצלחנו, הם חוזרים להתחבר ולתקשר עם חבריהם לכיתה באמצעות הסלולר. כל מה שנותר לנו זה לספוק כפיים, ולהתאבל על הפעילות הפיזית שאיננה עוד.

אבל לא צריך לומר נואש. יש עדיין כמה דרכים שאפשר לנקוט, כדי להחזיר את צאצאי המאה ה-21 לפעילות גופנית וחברתית. לפני שמתחילים לדרבן אותם לפעילות כזו, צריך לזכור, שיש ילדים שספורט פשוט לא מדבר אליהם. זה לא אומר שהם צריכים להישאר דבוקים למסך, אבל זה לא ידרבן אותם לפעול. אם נצליח לגרום להם לצאת להליכה מסביב לשכונה, עשינו צעד גדול קדימה. בספורט יש שני סוגי פעילות: פעילות קבוצתית ומשחקי כדור מאורגנים או פעילות אישית, כמו ריצה או שחייה. יש ילדים שיעדיפו פעילות אישית כמו אמנויות לחימה, ספורט תחרותי רכיבה על אופניים, או טיפוס על קירות אתגריים, או אפילו על סלעים והרים. יש שיעדיפו משחקי כדור או משחקי צוות ספורטיביים אחרים. כל אחד והאהבות שלו.

אם ננסה להכריח את הילד לצאת מהבית זה עלול לגרום לו לשנוא את הפעילות שאנו מנסים לעודד. אל תענישו את הילד הסרבן בירידה לכפיפות סמיכה. הפעילות הגופנית צריכה להיות פרס: "אם תתנהג יפה תוכל לצאת לרכב על אופניים". אפשר גם לחבר פעילות אחת לשנייה: "על כל דקה רכיבה על האופניים תהיה לך עוד דקה למשחקים במחשב". הפעילות הגופנית אינה צריכה להיות נושא למשא ומתן. כמו שאין מחלוקת לגבי הצורך לצחצח שיניים בבוקר ובערב, או לחגור חגורת בטיחות בנסיעה ברכב, כך גם לא צריכה להיות מחלוקת לגבי הצורך בפעילות גופנית סדירה.

הגבלת צפייה
אחת הדרכים שיגרמו לילד לרצות לצאת לפעילות גופנית היא להגביל את שעות הצפייה בטלוויזיה בהתאם להמלצות המומחים. מחקרים חדשים מאששים את הטענות, שצפייה מרובה גורמת לבעיות קשב ולבעיות חברתיות. אם הילד יודע שלא יוכל לרבוץ מול הטלוויזיה, הוא ישמח לפעילות אחרת, שתפיג את השיעמום. חשוב ביותר להוציא את הטלוויזיה מחדר הילדים ולשים מחשב בשטחים משותפים כמו פינת משפחה ואפילו בסלון, כדי להקל על הפיקוח על הגלישה. כאשר הילדים מתבגרים, אי אפשר להגביל אותם עוד, אבל צריך לקבוע עבורם כללי התנהגות בגלישה. לגבי הטלוויזיה חשוב לזכור, שהילדים לוקחים דוגמה מאיתנו. אם אנו נופלים על הכורסה כל ערב ובוהים במכשיר עם השלט-רחוק ביד, אין פלא שגם הילדים רוצים לנהוג כך. רצוי לבדוק קודם כל את עצמנו ולראות איך אנו מפחיתים מעצמנו שעות צפייה ומחליפים אותן בפעילות מועילה.

אם החלטנו לכוון את הילד שלנו לפעילות גופנית, חשוב מאוד שגם אנו ניקח בה חלק, לפחות בהתחלה, כשאנו עוד מסוגלים לעמוד בקצב שלו. ילדים אוהבים מאוד שהוריהם משחקים עמם. אם זה משחק כדורגל של הילדים מהכיתה והוריהם, או טיול אופניים משותף (לא לשכוח לקנות גם לעצמך קסדה). במידת האפשר צריך להימנע מנסיעות קצרות ולנסות ללכת ברגל. עדיף לעלות במדרגות ולא לעלות במעלית. כדאי לקבוע שעות קבועות לפעילות גופנית שלנו, להתמיד וללכת בקביעות, וכשאנו חוזרים לתאר עד כמה אנו אוהבים את הפעילות הזו.

ילדים שאינם ספורטיביים מטבעם או שהם חוששים מכישלון, עלולים לחוש מבוכה כשהם מתחילים בפעילות גופנית עם אנשים זרים. הם חוששים מהקנטות וממה שיגידו חבריהם על ביצועיהם המגושמים. ילדים אלה זקוקים לתמיכה שלנו ולכל העידוד שנוכל לספק. כשהילד מראה סימנים של שיתוף פעולה, צריך לעודד אותו בכל פה. כל שיפור מזערי ראוי לשבחים מופלגים. אם נראה שאנו מעריכים את המאמץ, הילד ישמח להמשיך ולהוכיח את עצמו.

לוחות זמנים

כדאי לוודא שהפעילות הגופנית של הילד מתאימה ללוח הזמנים של המשפחה ולא מתנגשת עם פעילות בבית הספר, עם העבודה של ההורים, עם פגישות משפחתיות. אם הפעילות תהפוך לשיגרה, במועדים קבועים, יש לה סיכוי גדול להימשך לאורך זמן. אם היא תיקבע במוֹעד המוּעד לשינויים, רוב הסיכויים שהיא לא תשרוד. אם הילד יודע שבימי שני ורביעי יש שיעור שחייה, הוא יתרגל לשיגרה הזו. אם פעמיים בשבוע יוצאים בני המשפחה להליכה מהירה סביב האגם בפארק הלאומי, הוא ילמד לצפות להליכה הזו. אם בכל שבת בבוקר יוצאים לנסיעה קצרה באופניים, הוא יתמיד, כי כך עושים בקביעות, וילדים מקבלים ביטחון מפעילות קבועה וידועה מראש. הם פחות משתפים פעולה כשהדברים מונחתים עליהם בהפתעה.

אחת השיטות הבדוקות לגרום להתמדה הוא צירוף חברים. נסו למצוא לילד חבר מהכיתה שיוכל להצטרף אליו לחוג או לפעילות הגופנית. כשיש שניים הם מעודדים זה את זה, מרגישים מחוייבים להגיע לאימון, ורק במקרים קיצוניים הם יבריזו.

כדאי לעודד את הילד לבחור פעילויות לא שגרתיות כמו יציאה לטיול רגלי, למגרש משחקים, אולם באולינג או משחקייה. והחשוב מכל: נסו לראות איך אפשר להפוך את הפעילות לכייפית. ילדים צעירים אינם צריכים דירבון רב כדי לזחול כמו נחש, לקפוץ כמו נמר ולטפס כמו קוף. הם יאהבו לרקוד כמו מוגלי ובאלוּ, לבעוט כמו ברוס לי, או לכדרר כמו עודד קטש. תנו להם ליהנות, והם ייצמדו לפעילות עד שיהיה קשה להחזיר אותם אל צג המחשב.

בהצלחה!