לא לבעלי לב חלש: סיפור עצוב על לידה שקטה

גם אני עברתי לידה שקטה לפני שבעה וחצי שהייתי בשבועה 20 להריון לי פשוט שכחו להגיד שאני יעבור לידה שקטה אך שהוא כל הרופאים יכול מי שהיה מעורב בזה לא אמרו לי אני בכלל חשבתי שנתנו לי כדורים והעובר יצאה כי לפני שנתיים בשבועה 13 לא היה דופק וזה מה שהיה נתנו לי כדורים להכות יצאה עם כדורים הפעם שעה אחרי שקיבלתי כדורים נכנסה אחות ואמרה לי מתוקה את הולכת ללדת הייתי בשוק הסתכלנו אני ובן זוגי אחד על השניה במבעת אך זה שאף אחד לא הכין אותי מראש באותו רגעה הבנתי שעדיף שיהיה רגעוה ולא נכנס לפאניקה למרות שהגוף שלי והלב נקרעה מהמחשבה שזה מה שאני אמורה לעבור היה סיוט פשוט סיוט 6שעות של צירים ולא ידיעה מתי זה נגמר ואך בסוף ילדתי אותו לבד בחדר שרק בן זוג שלי לידי כי אחות הייתה מגיע לבדוק אותי רק שהיינו קוראים לה ראינו את הקטני אפילו לא היה מי יגיד לנו על תראו אותו כי זה יכול להשפיעה עליכם בצורה כזאת או אחרת אבל לא היה שם מי יהיה ויכין אותנו למשהו כזה דבר יחיד שמחזיק אותי אחרי מה שעברנו ביחד אני ובן זוג שלי זה מה שמחזק אותנו כי זה צער וכאב רק שלי ושלו לעברנו את זה יחד

ואני רק בת 12 וחצי

לכל הבנות היקרות, אני בוכה איתכן וצורחת את כאבכן. הפלתי בשבוע 9. נכון שאין מה להשוות ןבכל זאת אני מרגישה קרועה.

תהיי חזקה עברתי גם כן טראומה כזאת נוראית עד היום אינני משלימה עם זה

סיפורים קשים וכואבים... גם אני בהריון ראשון הלכתי לבדיקה שגרתית במרכז הבריאות לאשה, בבדיקה הרופאה נלחצה פתאום, קראה לעוד אחת ואז בישרה לי שאני בלידה, צוואר הרחם מחוק...פינו אותי משם לבית חולים, הצלחתי להחזיק חמישה ימים עם תרופות לעצירת צירים..אחרי חמישה ימים, התינוקת הייתה במצג עכוז, כדי להגדיל את הסיכויים להציל אותה ילדתי בניתוח קיסרי...היא נפטרה אחרי שמונה שעות...יפה כמלאך..נפרדתי ממנה מבלי שרציתי...חזרתי הבייתה אחרי ניתוח קיסרי אבל בלי ילדה שכ"כ ציפיתי לה, ילדה ראשונה... ומאז עברו שלושה חודשים..אסור לי להכנס שוב להריון בגלל הניתוח וזה הורס אותי..אין יום שאני לא בוכה, לא מתה מפחד ולא חווה את החיסרון העצום בעוצמה... שיהיו בשורות טובות לכולן...

היי הילה. שמי קולן ואני סטודנטית לקולנוע באוניברסיטת אריאל. אני עושה סרט שמתעסק בתינוקות שנפטרו בלידה ועל קבורתם. הסיפור שלך מאוד דומה לסיפור של אמא של השותף שלי לעשיית הסרט. אשמח לדבר איתך כמה דקות לשמוע את הסיפור ולבדוק האם תהיי מעוניינת לקחת חלק בתהליך אחרי שאפרט לך עליו יותר.

אוף זה נוראי אין דבר יותר קשה מזה לאישה באוגוסט 2012 הייתי בשבוע 22 גודלת ומאושרת הריון ראשון אני ובן זוגי קיימנו יחסים בבוקר התעוררתי וכל המיטה הייתה אדומה מהדימום של הלילה בלי להרגיש אפילו הגעתי למרפאת הנשים הקרובה שם עשו אולטרסאונד ונמצא כי הכל תקין הדופק, התנועות, מי השפיר הכל תקין וככשאלתי מדוע הדימום האחות ענתה שיכול להיות מקיום היחסים שמחתי נרגעתי אך הייתי צריכה להכנס לרופא שיאשר את בדיקת האולטראסאונד הרופא החל לבדוק אותי ונדהם לראות את שק ההריון שלי כבר בנרתיק החלה לי לידה מוקדמת עם פתיחה ללא צירים נשלחתי לחדר המיון ושם נאמר כי אין מה לעשות אלא לקחת פטוצין וללדת לידה שקטה 4 שעות נערכה הלידה הנוראית והכואבת לא לקחתי אפדורל רציתי להרגיש את הילדה שלי יוצאת ממני המשפחה כולם בוכים ובהלם איך יכול להיות אני עוד לא מבינה מה באמת קורה מטושטשת וסובלת מצירים ועצב עמוק שוכבת שם במיטה במחלקת נשים אפילו לא בחדר הלידה הילדה הייתה עם דופק עד הרגע האחרון אימי ראתה אותה תינוקת יפה וברורה רציתי לראותה אך לבסוף הלטתי שלא לראות ואיני מצטערת על כך כי איני יודעת איך הייתי מתמודדת עם התמונה הזו אני לא מבינה איך יכול להיות איך ממשיכים חיי השתנו הכל נראה אחר אין טעם לשום דבר לא מאחלת לאף אישה בעולם לעבור סיוט שכזה זה אובדן לכל דבר זה תהליך של אבל מפחדת שוב להכנס להריון מפחדת לעבור סיוט נוסף חולמת על התינוקת היפה מנסה להאמין שכמו שאומרים שככה רצה הגורל......

אני הייתי רוצה להיות שם לא כדולה,כמישהי שתכיל אותך ואת הכאב שתחזיק אותך חזק שלא תתפרקי,שתבכה אתך כי זה בסדר.שתנחם אותך שהרחם שלך יכולה לשאת שוב תינוק ויש לזה הזדמנות מידית לאחר הליד הנוכחית.להיות שם אתך כי את גיבורה שבר 6 ימים מתהלכת עם העובר בבטן ללא דופק.על זה שאת מסוגלת להיות עדיין את-חזקה מתמיד,על זה הייתי רוצה להיות איתך.

אשמח אם נדבר טלפונית, אם את מסכימה תכתבי לי ואני ארשום לך את הנייד...תודה.

ב27/7/12. בלילה שבין חמישי לשישי. ילדתי לידה שקטה. הלוואי ואחרי חלום הבלהות המציאותי הזה היה לי טיפה שקט אבל לא, הרבה רעש יש בתוכי. אולי אם היה לי הסבר מדוע ולמה היה בי טיפה מן השקט, אבל לא... עד לשבוע 39.6, הכל לכאורה היה תקין וטוב עד כדי כך שלעומת ההריון הראשון שלי שהיה לפני כ3 שנים עם טופזי שברובו הקאתי והיתי מאוד חרדה, מזה נהנתי, התחברתי, חיייכתי, היתה לי הרגשה שמשהו טוב עומד לבוא, שאוטוטו אעבור חוויה מתקנת. אפילו טופזי הנסיכה הבוגרת שלי כ"כ חיכתה כבר לבוא אחותה והיתה מרבה לנשק לי את הבטן ואומרת "תצאי כבר". והנה עתה כשהגיע הרגע ואני מקפיצה אלי את אימי ואני ובעלי יודעים שנהנה זה בפתח... מגיעה למיון, מחוברת למוניטור, האחיות באות, רופאה מגיעה, מחליפים מוניטורים, בודקים שוב ומקפיצים לחדר לידה כי... אין דופק!!! אנו שומעים ולא מעכלים. הצוות שם מקסים, אבל מה זה עוזר... מביאים אפידורל כי יש צירים חזקים, אני משתפת פעולה למרות שלא מרגישה ת'רגליים. מחוסר ברירה. אולי יקרה נס משמיים. אבל לא. תוך 4 שעות היא יצאה. לידה רגילה. בלי תפרים. 2.825. בסוף הסכמתי שיראו לי אותה. היתה ברורה ויפיפיה, אבל מה עוזר... אכולת יסורים על שלא נישקתי לשלום או צילמנו למזכרת...

ממש בכיתי....מרגש וכואב

הילה יקרה. מה לכתוב? איך להגיב? מאחלת לך הרבה בריאות וחוויה טובה ומתקנת כשתרגישי מוכנה.