לא לבעלי לב חלש: סיפור עצוב על לידה שקטה

הסיפור של הילה
מאת הילה .
|
הדפס
|
שמור

 

הילד שלי נפטר ברחם ב-26 ביוני 2007 בשעה 12:40.

 

הוא נולד ללא רוח חיים ב-28 ביוני 2007 בשעה 21:22 בלידה שארכה שבע וחצי שעות.

 

כשאאגור כוחות אספר לכן את סיפור הלידה המלא. רק אומר, שכל מה שיכול היה להשתבש השתבש.

 

בזמן מתן הזריקות הוא נלחם ברופא. ונדרשו חמש זריקות, שמוטטו את נפשי. זעקתי לו שאני מצטערת. מבקשת סליחה וכולם בכו איתי יחד.

 

35 שעות עם בלון ללא פתיחה של חצי אצבע ועם צירים כואבים. יום וחצי של למינרות שהוחדרו בכוח ע"י פתיחה מכנית לאצבע, ולא הועילו.

 

ארבעה ימים גופו נח בתוכי, עד שנפשית כבר לא יכולתי עוד. בהיתי בתקרה ומיררתי בבכי. לא מסוגלת להזיז איבר.

כל הפטידינים, כל הוולטרנים כל הוואליומים - לא הקהו את מה שהרגשתי. לא את הכאב ברחם ולא את הכאב בלב.

לא את הרקבון של הנשמה.

 

אחרי שצרחתי עליו שאני רוצה רק קיסרי כבר, מנהל המחלקה ביקש ממני (ביקש ממש), שאנסה ללדת. ביקש שאתן לו צ'אנס אחרון.

 

ירדתי לחדר לידה בלי פתיחה, בלי מחיקה, בלי כלום. התחילו לתת לי פיטוצין והושארתי מחוברת למוניטור בגלל הקיסרי. בעלי החזיק את יד שמאל. הנשמה המלאכית שלי, סיגל, תומכת לידה במקצועה,באה להכיל את הכאב שלי ולאחוז בידי ולעסות את רגלי ואת גבי ולעזור לי ללדת. ופתאום, משום מקום, החלטתי, שאחרי ארבעה ימים שזהותי טושטשה, אחרי שבועיים שיד הגורל שלטה בכל מה שקורה לי - עכשיו תורי.

 

החלטתי, שאני אעבור את הלידה כלידה טבעית. סיגל ובעלי נתנו לי את התעצומות האלו. אימא ואבא שלי ואחותי הגיעו. אימא שלי נשארה החל מהפתיחה של שש. חוץ מפטידין שלקחתי פעם בפתיחה של חמש וחצי כדי לנוח 20 דקות. ופעם בפתיחה של שמונה כדי לאגור כוחות לקראת הסוף. ילדתי אותו אחרי ארבע לחיצות.

 

צביה, המיילדת המדהימה. שבאה רק כשביקשתי. ולא התערבה בהחלטות שלי (סירבתי גם לפקיעת המים). עזרה לי להרגיש אותו עובר דרכי. סיכמתי איתה מראש. שאם לא יהיה במצב טוב (בגלל מה שעברנו. הזריקות והצפידה בבטן) לא תתן לי לראות אותו. כדי שהזכרונות הטובים מהתלת מימד יישארו לי בראש.

 

אימא שלי ראתה אותו. היא, המיילדת, וגם סיגל, ביקשו, שאני ובעלי לא נביט בו. הוא נלקח משם.

 

צביה הוציאה את השיליה תוך שלוש דקות, כשהיא שלמה לחלוטין. כל כך שלמה, שאפילו אולטראסאונד לא הייתי צריכה לעשות אחר כך. בלי קרעים בלי תפרים.

 

הוא נולד 800 גרם. הילד שלי.

 

למחרת הייתי חייבת לרדת לביטוח הלאומי להעניק לו שם. אסף-יוסף על שם סבא שלי, שנפטר לפני תשעה חודשים.

 

רוצה להאמין שהם שניהם יחד למעלה.

 

אתמול כבר שוחררתי הביתה. החזה גדוש, למרות הכדורים שלקחתי. הנשמה שבורה ורצוצה.

 

כלפי חוץ אני לפעמים מסוגלת לדבר, לפעמים בקושי נושמת. הרחם כואב ומדמם.

 

הלב מדמם יותר, וכואב בצורה שלא ניתנת לתיאור.

וכמו שאמרתי, כשאתאושש אכתוב סיפור לידה מלא. כרגע אני מטושטשת מכדורים נוגדי דיכאון וכדורי שינה.

 

 

הילה

 

תגובות הגולשים
12. אניטה 09/09/2019, 09:40:50

גם אני עברתי לידה שקטה לפני שבעה וחצי שהייתי בשבועה 20 להריון לי פשוט שכחו להגיד שאני יעבור לידה שקטה אך שהוא כל הרופאים יכול מי שהיה מעורב בזה לא אמרו לי אני בכלל חשבתי שנתנו לי כדורים והעובר יצאה כי לפני שנתיים בשבועה 13 לא היה דופק וזה מה שהיה נתנו לי כדורים להכות יצאה עם כדורים הפעם שעה אחרי שקיבלתי כדורים נכנסה אחות ואמרה לי מתוקה את הולכת ללדת הייתי בשוק הסתכלנו אני ובן זוגי אחד על השניה במבעת אך זה שאף אחד לא הכין אותי מראש באותו רגעה הבנתי שעדיף שיהיה רגעוה ולא נכנס לפאניקה למרות שהגוף שלי והלב נקרעה מהמחשבה שזה מה שאני אמורה לעבור היה סיוט פשוט סיוט 6שעות של צירים ולא ידיעה מתי זה נגמר ואך בסוף ילדתי אותו לבד בחדר שרק בן זוג שלי לידי כי אחות הייתה מגיע לבדוק אותי רק שהיינו קוראים לה ראינו את הקטני אפילו לא היה מי יגיד לנו על תראו אותו כי זה יכול להשפיעה עליכם בצורה כזאת או אחרת אבל לא היה שם מי יהיה ויכין אותנו למשהו כזה דבר יחיד שמחזיק אותי אחרי מה שעברנו ביחד אני ובן זוג שלי זה מה שמחזק אותנו כי זה צער וכאב רק שלי ושלו לעברנו את זה יחד

+ השב
 
11. מילנה בביץ' 11/07/2016, 05:43:13

ואני רק בת 12 וחצי

+ השב
 
10. מיכל 07/08/2015, 11:42:59

לכל הבנות היקרות, אני בוכה איתכן וצורחת את כאבכן. הפלתי בשבוע 9. נכון שאין מה להשוות ןבכל זאת אני מרגישה קרועה.

+ השב
 
9. אורית 26/02/2015, 21:34:32

תהיי חזקה עברתי גם כן טראומה כזאת נוראית עד היום אינני משלימה עם זה

+ השב
 
8. שירה 15/01/2015, 11:14:54

סיפורים קשים וכואבים... גם אני בהריון ראשון הלכתי לבדיקה שגרתית במרכז הבריאות לאשה, בבדיקה הרופאה נלחצה פתאום, קראה לעוד אחת ואז בישרה לי שאני בלידה, צוואר הרחם מחוק...פינו אותי משם לבית חולים, הצלחתי להחזיק חמישה ימים עם תרופות לעצירת צירים..אחרי חמישה ימים, התינוקת הייתה במצג עכוז, כדי להגדיל את הסיכויים להציל אותה ילדתי בניתוח קיסרי...היא נפטרה אחרי שמונה שעות...יפה כמלאך..נפרדתי ממנה מבלי שרציתי...חזרתי הבייתה אחרי ניתוח קיסרי אבל בלי ילדה שכ"כ ציפיתי לה, ילדה ראשונה... ומאז עברו שלושה חודשים..אסור לי להכנס שוב להריון בגלל הניתוח וזה הורס אותי..אין יום שאני לא בוכה, לא מתה מפחד ולא חווה את החיסרון העצום בעוצמה... שיהיו בשורות טובות לכולן...

+ השב
 
8.1. רבקה 08/10/2015, 10:36:02

שירה, תאגרי כוחות. אין סיבה שלא תוכלי להרות שוב. אחרי קיסרי צריך לתת לרחם להחלים שנתיים . הצלקת תתרכך ותוכלי לנסות לידה רגילה. כעת הזמן להתאושש ולברר אם יש סיבה שעברת לידה מוקדמת כל כך. כדי שתוכלי לתמוך בהריון הבא כראוי ולמנוע הפלה/שמירת הריון... אני אימא שאצל רוב ההריונות שלי הייתי בשמירת הריון. לידה שקטה אחת. ואחות פגים.

7. קולן 18/11/2014, 09:06:49

היי הילה. שמי קולן ואני סטודנטית לקולנוע באוניברסיטת אריאל. אני עושה סרט שמתעסק בתינוקות שנפטרו בלידה ועל קבורתם. הסיפור שלך מאוד דומה לסיפור של אמא של השותף שלי לעשיית הסרט. אשמח לדבר איתך כמה דקות לשמוע את הסיפור ולבדוק האם תהיי מעוניינת לקחת חלק בתהליך אחרי שאפרט לך עליו יותר.

+ השב
 
7.1. הילה 23/11/2014, 20:40:15

בהחלט מעוניינת לשמוע ואם צריך לעזור המייל שלי Maoz.hila@gmail.com

6. לימור 16/10/2012, 12:16:17

אוף זה נוראי אין דבר יותר קשה מזה לאישה באוגוסט 2012 הייתי בשבוע 22 גודלת ומאושרת הריון ראשון אני ובן זוגי קיימנו יחסים בבוקר התעוררתי וכל המיטה הייתה אדומה מהדימום של הלילה בלי להרגיש אפילו הגעתי למרפאת הנשים הקרובה שם עשו אולטרסאונד ונמצא כי הכל תקין הדופק, התנועות, מי השפיר הכל תקין וככשאלתי מדוע הדימום האחות ענתה שיכול להיות מקיום היחסים שמחתי נרגעתי אך הייתי צריכה להכנס לרופא שיאשר את בדיקת האולטראסאונד הרופא החל לבדוק אותי ונדהם לראות את שק ההריון שלי כבר בנרתיק החלה לי לידה מוקדמת עם פתיחה ללא צירים נשלחתי לחדר המיון ושם נאמר כי אין מה לעשות אלא לקחת פטוצין וללדת לידה שקטה 4 שעות נערכה הלידה הנוראית והכואבת לא לקחתי אפדורל רציתי להרגיש את הילדה שלי יוצאת ממני המשפחה כולם בוכים ובהלם איך יכול להיות אני עוד לא מבינה מה באמת קורה מטושטשת וסובלת מצירים ועצב עמוק שוכבת שם במיטה במחלקת נשים אפילו לא בחדר הלידה הילדה הייתה עם דופק עד הרגע האחרון אימי ראתה אותה תינוקת יפה וברורה רציתי לראותה אך לבסוף הלטתי שלא לראות ואיני מצטערת על כך כי איני יודעת איך הייתי מתמודדת עם התמונה הזו אני לא מבינה איך יכול להיות איך ממשיכים חיי השתנו הכל נראה אחר אין טעם לשום דבר לא מאחלת לאף אישה בעולם לעבור סיוט שכזה זה אובדן לכל דבר זה תהליך של אבל מפחדת שוב להכנס להריון מפחדת לעבור סיוט נוסף חולמת על התינוקת היפה מנסה להאמין שכמו שאומרים שככה רצה הגורל......

+ השב
 
5. סיון דולה. 11/09/2012, 17:03:57

אני הייתי רוצה להיות שם לא כדולה,כמישהי שתכיל אותך ואת הכאב שתחזיק אותך חזק שלא תתפרקי,שתבכה אתך כי זה בסדר.שתנחם אותך שהרחם שלך יכולה לשאת שוב תינוק ויש לזה הזדמנות מידית לאחר הליד הנוכחית.להיות שם אתך כי את גיבורה שבר 6 ימים מתהלכת עם העובר בבטן ללא דופק.על זה שאת מסוגלת להיות עדיין את-חזקה מתמיד,על זה הייתי רוצה להיות איתך.

+ השב
 
4. הילה 03/08/2012, 08:22:55

אשמח אם נדבר טלפונית, אם את מסכימה תכתבי לי ואני ארשום לך את הנייד...תודה.

+ השב
 
3. נטע אלבז 29/07/2012, 20:56:57

ב27/7/12. בלילה שבין חמישי לשישי. ילדתי לידה שקטה. הלוואי ואחרי חלום הבלהות המציאותי הזה היה לי טיפה שקט אבל לא, הרבה רעש יש בתוכי. אולי אם היה לי הסבר מדוע ולמה היה בי טיפה מן השקט, אבל לא... עד לשבוע 39.6, הכל לכאורה היה תקין וטוב עד כדי כך שלעומת ההריון הראשון שלי שהיה לפני כ3 שנים עם טופזי שברובו הקאתי והיתי מאוד חרדה, מזה נהנתי, התחברתי, חיייכתי, היתה לי הרגשה שמשהו טוב עומד לבוא, שאוטוטו אעבור חוויה מתקנת. אפילו טופזי הנסיכה הבוגרת שלי כ"כ חיכתה כבר לבוא אחותה והיתה מרבה לנשק לי את הבטן ואומרת "תצאי כבר". והנה עתה כשהגיע הרגע ואני מקפיצה אלי את אימי ואני ובעלי יודעים שנהנה זה בפתח... מגיעה למיון, מחוברת למוניטור, האחיות באות, רופאה מגיעה, מחליפים מוניטורים, בודקים שוב ומקפיצים לחדר לידה כי... אין דופק!!! אנו שומעים ולא מעכלים. הצוות שם מקסים, אבל מה זה עוזר... מביאים אפידורל כי יש צירים חזקים, אני משתפת פעולה למרות שלא מרגישה ת'רגליים. מחוסר ברירה. אולי יקרה נס משמיים. אבל לא. תוך 4 שעות היא יצאה. לידה רגילה. בלי תפרים. 2.825. בסוף הסכמתי שיראו לי אותה. היתה ברורה ויפיפיה, אבל מה עוזר... אכולת יסורים על שלא נישקתי לשלום או צילמנו למזכרת...

+ השב
 
2. שוגי 01/05/2012, 17:50:13

ממש בכיתי....מרגש וכואב

+ השב
 
1. אריאל 20/12/2011, 12:18:33

הילה יקרה. מה לכתוב? איך להגיב? מאחלת לך הרבה בריאות וחוויה טובה ומתקנת כשתרגישי מוכנה.

+ השב
 
1.1. טלי 11/08/2012, 23:35:21

אני בשבוע 38+5 כבר 6 ימים אני הולכת עם ההרגשה הנוראית שהעובר שלנו ללא דופק. הרופאים רוצים לידה טבעית ואני משתגעת מההמתנה. חולמת על תינוק חי ובריא. מציגה לילדי הקטנים כאליו הכל בסדר. לא מספרת להם כי איני יודעת מתי זה יקרה ולא רוצה שזמן ההמתנה יפגע גם בהם.אף פעם לא רציתי דולה הייתי עם בעלי אבל הפעם אני שוקלת... מה דעתכן?