שנת ילדים - חלק ראשון

קשיי שינה של ילדים - מה מסתתר מאחוריהם?
מאת קרן מור
|
הדפס
|
שמור

כשנולד לנו תינוק אנו רוצים לעשות את הכי טוב עבורו: מחפשים את המורים הטובים ביותר ומזדרזים לשאול, להתייעץ, לקרוא, לשמוע וגם - ממהרים לנסות.
לעיתים הכול הולך כשורה, ממש על פי ההוראות. ואנו שבעי רצון – ממהרים להפיץ הלאה את הבשורה וגם את ההוראות.
אך לעיתים אחרות, משהו, או ליתר דיוק – מישהו, מאיים לשבש: התינוק או אנו עצמינו.
כשהדרך משתבשת לנו, דווקא אז היא עשויה להוביל אותנו אל המורים הראויים והטובים ביותר: הילדים ואנו.
הכתבה הבאה על 2 חלקיה עוסקת בשנת ילדים, אך אתם עשויים למצוא עצמכם מקבלים תובנות גם בנושאי הורות אחרים.

צילום: סטודיו פרפרים בבטן, צילומי הריון

"ההנחיות היו שאסור לי להתקרב אליו, לא להרים ולא לגעת, ואח"כ להתרחק בהדרגה". כך תיארה בפניי רונית (שם בדוי) את החוויה האישית שלה כשניסתה ללמד את בנה, אז בן שנה וחצי, להירדם בעצמו. "לשני ילדיי הגדולים עזרתי מידי פעם להירדם אבל עם הקטן זה שונה, מההתחלה הרגשתי את זה. הוא יותר צריך אותי, בוכה המון ונרגע רק עלי, רק ככה הוא נרדם הכי מהר. אבל אני אגיד לך את האמת - פשוט נלחצתי... ולמרות הניסיון שלי. כולם אמרו לי שהוא לא יידע להירדם לבד, שאני רגישה מידי, שאני פוגעת לו בהתפתחות... אבל לראות את הילד שלך בוכה, גמור מעייפות ומתחנן שתיקחי אותו כשאסור לך להתקרב... 

 

רק היום, בדיעבד, אני מבינה שפשוט לא הייתי שם בשבילו, הקשבתי לכל העולם... חוץ מלעצמי ולילד שלי. היום אני משתדלת לא לתת לאחרים להשפיע עליי, מספרת שהוא נרדם לבד וזהו. אני ממש לא מוכנה לשמוע עוד פעם אחת שאני עושה לו נזק או משהו כזה. מה אני אגיד לך, כשהגדולים שלי היו קטנים זה לא היה – כל הלחץ הזה, עשינו מה שהיינו צריכים לעשות והילדים נרדמו בלי בעיות ובלי בכי קורע לב ובלי אסור ובלי מותר."

 

בפעם אחרת התוודתה רונית בכאב שההחלטה להקשיב לאינטואיציות שלה יצרה הרגשה של 'לבד', לבד בתוך סביבה קרובה אך שאיננה תומכת: "זאת הרגשה לא טובה, סוג של בדידות... אולי כמו הלבד שהבן שלי חווה כשאני לא הבנתי אותו ולא באמת הייתי איתו"...

 

הצרכים של הילדים
כשהילד מתקשה להירדם לבד, כשהילד מסרב להירדם לבד, כשהילד רוצה שההורה יישאר קרוב אליו בזמן שנרדם, כשהילד בוכה וקורא לנו בלילה, כשהילד מגיע אל מיטתנו בלילה, כשהילד מפחד להיות לבדו בלילה, כשהילד שוכב לבד במיטתו וצריך שוב ושוב פיפי לפני השינה ועוד קקי ועוד סיפור אחד ודי ושוב פיפי... הילד הזה מאותת לנו אודות צורך קיומי מהותי: צורך בקרבה, במגע ובחום אנושי אשר מרגיעים אותו ומספקים לו חוויה של מקום מבטחים ותחושה שיש מי שמטפל בו ודואג להזין את צרכיו הרגשיים.


לא מעט הפרעות ומכשולים עומדים בדרכנו בשעה שאנו מנסים למלא את תפקידנו ואת הצרכים הרגשיים של הילדים:


מבחוץ מנחים אותנו צעד אחר צעד כיצד ללמד תינוקות ופעוטות רכים להרדים את עצמם בעצמם ולבד. מזהירים לבל נעזור וניתן להם את קרבתנו כדי שלא יזדקקו לה גם באמצע הלילה. מזהירים שלא ליצור אצל הילד תלות בנו ושעלינו לגמול אותו מאיתנו. לעיתים קרובות זה מרגיש לנו לא נכון... האינטואיציות אומרות אחרת... ואנו חסרי אונים, רוצים לעשות את הטוב ביותר אך לא בטוחים כיצד לנהוג... אולי יש עוד משהו שאנו צריכים לדעת?

הנה מה שלא מספרים לנו: תינוק נולד כשהוא תלוי לחלוטין בהוריו או במטפליו העיקריים למילוי צרכיו הרגשיים ולמען רווחתו הנפשית והתפתחותו הבריאה והתקינה. ניסיונות ללמד ולאלץ תינוק או ילד רך להירדם בכוחות עצמו כמוהם כניסיונות לנתק בכל דרך תלות הכרחית זו ובכך הילד קולט מסר אחד ויחיד בלבד – "עלייך להסתדר בעצמך, לבד, כי אימא ואבא לא פה בשבילך", בשעה שמה שהוא חייב לדעת זה: "אנחנו דואגים לך! אתה יכול לסמוך עלינו!". כי כשהילד איננו יכול לסמוך עלינו שניטיב להבין אותו ולטפל בו בזמנים מסוימים– לא נוכל להירגע בידיעה שאנו עבורו המקלט אליו הוא יגיע, בזמנים אחרים.


מבחוץ מזהירים אותנו שתינוק איננו צריך להתעורר בלילות, שתינוק אשר אינו ישן שנת לילה רצופה הוא תינוק עם בעיות שינה, שעלינו לטפל בו בהקדם כדי שהבעיות לא יתפתחו עוד יותר ויחמירו. והנה עוד קצת ממה שלא מספרים לנו: מאז ומתמיד תינוקות ופעוטות מתעוררים בלילה, מי יותר ומי פחות, וזהו טבעם הבריא והתקין. הסיבה לכך קשורה, שוב, בצורך המוגבר של הילד הרך להרגיש את אימו שמזינה אותו בתחושת ביטחון עמוקה. אך מבחוץ מנחים אותנו להתערב בטבעו הבריא של הילד כדי לשנותו ולהתאימו לסטנדרטים אשר אינם מתאימים כלל וכלל לצרכים ההתפתחותיים והרגשיים של תינוקות ופעוטות כאחד.

 

מסרים לוחמניים
מבחוץ מדברים רבות על חינוך להרגלי שינה טובים: על שעלינו להציב גבולות חד משמעיים, לא מתפשרים ולהיות עקביים. בשם החינוך אנו שומעים שלל הוראות ואיסורים שמשכיחים מאיתנו את טובתו של הילד שלנו: אסור לאפשר לילד לישון במיטת הוריו, אסור להתייחס לילד שמתעורר בלילה ומבקש את הוריו, אסור לאפשר בקבוק, יש לאמן תינוק למצוא את המוצץ בעצמו, במקום את עצמנו - יש להצמיד לתינוק חפץ דומם וקר כלשהו לקבלת נחמה, לא להרגיל, לא לתת, לא להתקרב, לא לוותר, לא להיכנע. המסרים מבחוץ לוחמניים ובשם החינוך הפכו אותנו ואת הילדים ליריבים, בשם החינוך השתכנענו שניסיונות הילדים לאותת לנו אודות צרכיהם הם לא יותר מאשר התגרות- 'בדיקת גבולות' , וניסיון להתמרדות כנגדנו ושאל לנו לוותר עד שנכניע את האויב הלא הוא הילד שלנו. לדאבון הלב במרבית המקרים אכן תושג כניעה - במיוחד אם מעורבת עקביות אדוקה - אך מה שאנו לא יודעים הוא שאנו מקבלים 'עסקת חבילה': גם ילד שעושה כרצוננו וגם תוספת של הרבה מאוד חוסר בטחון שפנים רבות לו עד כדי כך שהוא מתעתע בנו ונסתר מעינינו.


מבחוץ מלמדים אותנו שבלילה מגיע לנו חופש מהילדים ושהערב הוא של המבוגרים ושבזמן הזה עלינו להשאיר אותם להסתדר לבד או ללמדם זאת, ולהתמקד במילוי צרכינו שאם לא כן- לא נוכל למלא את תפקידנו. האם זה באמת נכון? האם כשמדובר בצרכים מסוג אחר – רעב למשל, היינו מעלים על דעתנו לאכול לפני ילדינו הרעבים ורק לאחר ששבענו היינו מתפנים להאכיל אותם? האם בשעה שתינוקנו רעב היה עולה על דעתנו להשאירו לדאוג לעצמו? אם כך, מדוע מנחים אותנו אחרת?


הקולות מבחוץ גוברים על האינטואיציות שלנו, אנו מרגישים זאת אך מתקשים לאטום אוזנינו להם ולמרות שהלב נקרע ואומר אחרת אנו אוטמים אותו ומתנתקים מהאיתותים שלו. מתנתקים מילדינו ומתרחקים מהם, תרתי משמע. לא אחת אנו אף מוצאים עצמינו מתביישים בהתמקדותנו בצרכי הילדים על פני צרכינו - מסברים, מתרצים ומתנצלים על מה שהוא- הוא הטבעי וההגיוני.


המכשולים מבחוץ משפיעים על ההורות שלנו – כיצד, ומהם הפתרונות לעניין השינה? – על כך בחלק השני של הכתבה.

 

על הכותבת: קרן מורמנחת הורים מוסמכת בגישת ההיקשרות (לייף סנטר- המרכז להורות מקושרת). ייעוץ פרטי, הדרכת הורים, הדרכות לצוותי גני ילדים, הרצאות. בנוסף: הנחיית הורים מקוונת (תוכנית ד"ר ניופלד) - "הכוח להיות הורה" .

תגובות הגולשים
12. מיכל 26/11/2012, 14:35:56

אחרי חודשים של הירדמות על הידיים פעוט בן 10 חודשים שלא ישן רצוף בלילה יותר מ- 3 שעות. החלטתי לאמץ את השיטה של ה"לוחשת לתינוקות" - הורד הורד וטכניקות נוספות שהיא מתארת בספריה. לקח לי זמן ועקביות שהוכחה כמשתלמת. והיום הילד נרדם בכוחות עצמו לבד בחדרו ומתעורר פעם - פעמיים בלילה למוצץ / מים. לאחר מכן חוזר לישון. הכתבה היא מאוד מגמתית וכדאי לבדוק גם גישות אחרות.

+ השב
 
11. עדי 29/04/2012, 12:58:43

בקצרה: כתבה שמעודדת את אלה שה-אינטואיציה" שלהם אומרת להם שהם טועים - כן כן בדיוק כך. מאידך כתבה שמעצבנת את המנוסים - שילד צריך להתרגל לשינה עצמאית כי זה אך ורק לטובתו!

+ השב
 
10. אורלי 28/04/2012, 21:02:23

כתבה חד צדדית לחלוטין. כמו בכל תחום ייעוצי היום, ישנן גישות רבות גם בתחום ייעוץ השינה. רוב הגישות לא ממליצות ״לנטוש״ ילד בוכה לבד במיטתו, לגרום לו עוול או פגיעה. ממש לא! ההמלצות הן לתהליך הדרגתי ורגיש, ותמיד תמיד לגשת אל ילד בוכה, ולא משנה למה וכמה הוא בוכה. כמו כן, לא מומלץ בכלל לעשות תהליך לימוד כזה מגיל 0. ברור לכולם שזה גיל של תלות מלאה של התינוק בהורה. אבל אם

+ השב
 
9. סיגל 23/04/2012, 09:22:49

כתבה מעצבנת! לרדת על אחרים כדי להגדיל את עצמך, זה לא רעיון טוב. הכתבה מתארת את הדברים בצורה קיצונית ולא נכונה. יש הרבה גישות ושיטות. רואים שמי שכתבה לא חוותה בעיות שינה באמת. מי שחווה בעיות שינה, לא יכול להמשיך להרדים את הילד על הידיים וכו' וצריך שינוי. וכדי לעשות שינוי צריך לדעת מה עושים ולקבל הדרכה לפי מה שאתה מתחבר אליו. המסרים הלוחמניים הם של הכותבת ולא של מי שמנסה ללמד את ילדו לישון ועושה זאת לטובתו.

+ השב
 
8. טלי 22/04/2012, 18:10:23

אני חושבת שהכתבה נותנת לגיטמציה להורים שמתקשים להציב גבולות לילדים באופן כללי. הבעיה לא כשהילד מידי פעם עובר תקופה קשה וקורה שקם בלילה וזקוק לחום ואהבה, אלא כשזה הופך להיות הרגל קבוע בו הילד קם כל לילה, ואף רוצה לאכול-והרי הרפואה תומכת בכך שילד מעל גיל שנה לא זקוק לאוכל בלילה. למה שלא נכין לו גם סנדוויץ בלילה אם הוא רעב? הבקבוק מספק צורך רגשי ולא פיסי. אני עדין חושבת שצריך להרגיל את התינוקות מרגע היוולדם גם לעצמאות במה שניתן כמובן. ברור שהם תלויים בנו לצרכים הבסיסיים הן הפיסים והן הרגשיים, אך אם לא נעזור להם גם ליצור את הספרציה מאיתנו, הם ימשיכו לבכות לפעמים להיות תלויים בנו גם כאשר הם כבר לא באמת צריכים.אגב הבן שלי בן שנה וחצי למד בעזרתי לישון כל הלילה בריטואל שינה קבוע שקיים מגיל 0, ויש לו בטחון עצמי רב. כך שאין קשר ישיר בין זה שנותנים לילד גם לבכות לפעמים בלילה לבין הבטחון העצמי שלו או דפוס ההתקשרות שיוצר עם הוריו. דעתי היא מקצועית והורית כאחת.

+ השב
 
7. רחלי 20/04/2012, 11:05:35

תודה רבה רבה לך. הבת שלי בת 10.5 חודשים. בלילה יש טקס- סיפור, בקבוק, אמבטיה, חיבוק, היא שוכבת במיטה ואני שרה לה ומלטפת אותה עד שנרדמת; ואם קשה אני גם מחבקת. נדיר שמתעוררת בלילה, ואם מתעוררת מקבלת חיבוק ובמידת הצורך בקבוק. ה"בעיה" היא בשינה ביום, היא לא מצליחה להירדם לבד במיטה אלא רק על הידיים... וכולם אומרים לי שזה לא טובה ואני צריכה לגמול אותה מההרגל הזה לפני הגן... ותחושת הבטן שלי אומרת- לעזאזל עם הגן, הגננות יסתדרו והיא תלמד להירדם בגן לבד... בינתיים נעים לשתינו שהיא נרדמת עליי... ואני לא חושבת שהיא תירדם עליי גם בגיל 5....

+ השב
 
7.2. ורד 30/11/2012, 12:03:44

רחלי, אני איתך. בת שנה ו7 חודשים, היתה איתי בבית עד גיל 1 וחמישה חודשים. לאחר ניסוי וטעייה הבנתי שהכי נכון לה ולי להרדם כשאני לידה. וכן, היא גם יודעת להרדם לבד. כל הרדמות היא בעלת צורך אחר - לפעמים היא רוצה יותר אמא ולפעמים פחות. וגם לי אמרו "אבל מה יהיה בגן??,. ואמא שלי תמיד אמרה לי - אל תדאגי, הילדה כבר תצדע. והיא צדקה. בפעם הראשונה שהשארתי אותה לישון בגן מאד חששתי - איך היא תרדם? ונחשי מה - נרדמה כמו גדולה! קצת ליטופים וליחשושים מצד הגננת, הילדה שלי הסתכלה מסביבה, ראתה את כל חבריה שמים ראש ונרדמים, וכך גם היא עשתה. הם יודעים. לכן... לכי עם האיטואיציות שלך ועם ההכרות שלך עם ביתך.

7.1. עדי 29/04/2012, 12:55:15

אז זהו שהיא כן ואם לא זה בטח יהיה מלווה בהמון אי הבנה מצדה - מה היא עשתה שהחטלת פתאום לתת לה לישון לבד ? הגננות יסתדרו ? הגננות פשוט יתנו לה לבכות וירגילו אותה לישון לבד - מה שאת צריכה לעשות ... ולא אנשים זרים. את מעבירה את שרביט הגבולות לגורם חיצוני וזה עלול לפגוע בך בעתיד. מאוד לא נכון לתת לגננת ללמד את הילדה שלך לישון לבד . אם את חוששת שעכשיו היא תרגיש שאת לא שם בשבילה כשאת לידה בתוך הבית אז תארי לך מה היא תרגיש כשהיא תהיה בגן עם אנשים זרים ושונים לה ואת לא תהיי שם ללטף אותה . גננת לא אמורה לעשות את זה ... את כן . בהצלחה - הקושי רב ההתמדה קשה אך התוצאה משתלמת.

6. נועה 19/04/2012, 00:36:57

קרן יקרה שיתפתי את המאמר הנפלא בקבוצת מאמזון בפייסבוק.את מוזמנת להיכנס ולקרוא את התגובות המרגשות והדיונים המעניינים שהתפתחו.

+ השב
 
5. נועה 18/04/2012, 22:41:24

קרן,אין כמוך. אני מפיצה.

+ השב
 
4. קרן 18/04/2012, 14:35:30

אני חייבת לכתוב לכם שמנסיון שלי, מרגע שהתחלנו את תהליך טקס שינה לפני השינה לילדה הבכורה שלנו (וכן, ללמד אותה להירדם לבד) חיינו שלושתנו רק השתפרו. הילדה ישנה לילות שלמים מגיל 3 חודשים ואנחנו היינו בעננים... לקראת גיל חצי שנה התחילה להיות תלויה בהנקה בכדי להירדם. בהתחלה לא היתה לי בעיה עם זה (הייתי פשוט נכנסת לישון איתה ב 20 וחצי ובן זוגי היה מעביר אותה ישנה למיטתה) אך לאחר כחודש החלה להתעורר ב 2 בבוקר ולהירדם שוב רק עם הנקה. בשלב הזה אני הפסקתי לתפקד במשך היום - היה לי קשה נורא!! ובבקרים גם לה היה קשה לקום ולפעמים הייתי מוציאה אותה ישנה מהמיטה ללכת לסבתא.... פנינו לשיטת "לילה טוב" (עם עינת מזרחי) ולאחר כחודש וחצי הילדה נרדמת בחיוך לאחר הטקס של מקלחת והלבשה וישנה עד....שש בבוקר. במקרים חריגים, שיניים, חום, חיסונים היא לפעמים מתקשה ואנחנו שם עבורה בכל שעה !! אבל זה הדבר הכי בריא שעשינו עבור כל המשפחה !! ממליצה בחום - אין צורך לסבול מלילות חסרי שינה.....זו אגדה אורבנית שמרגע שהופכים להורים יש רק לילות לבנים (ציטוט מהאמא היקרה שלי)...

+ השב
 
3. רונית 18/04/2012, 11:45:56

כמה אני שמחה שלא נתנו למתוקי שלנו את התחושה הזו שהוא בוכה לבד ונרדם מתוך עייפות ותחושת בדידות. אין כיף גדול מלחבק אותו בלילה לקראת השינה ולסייע לו במעבר הכל-כך קשה הזה בין ערות ומשחק לשינה. לשיר לו מכה שירי ערש ולהרגיש את הגוף הקטן משתחרר ונרפה עד לשינה מתוקה וערבה.

+ השב
 
2. אינה 18/04/2012, 10:05:13

ואוו!!!כתבה לעניין!!!כל הכבוד!!!ממש מעודד!!!תודה

+ השב
 
1. רחלי פומפס 15/04/2012, 17:30:03

אהבתי מאוד את החלק הראשון ומחכה לקרוא את החלק השני .אכן לפעמים מרוב שאנחנו "מקשבים " לראש " מסביבנו אנחנו "חוטאים" לילדינו ולהבנתינו את התינוק שלנו .אני תמיד משתדלת לשלב את ההבנה הזו ביעוצים שלי . באהבה . לילה טוב רחלי

+ השב