אמא שפויה לשניים

נולדו לי תאומים, אבל יש לי רק שתי ידיים.
|
הדפס
|
שמור

שניים בוכים יחד. שניים רוצים לאכול יחד ועכשיו. שניים זקוקים שנרים אותם על הידיים יחד. שניים עייפים יחד. שניים ביחד עשו קקי בחיתול. שניים ביחד פלטו ולכלכו את עצמם ואת השמיכה. זה בוכה והשני ממש צורח. את זה מערסלים עם יד אחת ואת השני מנסים לחתל עם היד השנייה. הם כל כך קטנים וחסרי אונים ושניהם יחד צריכים אותנו. ועכשיו!

 

אדווה ויינטראוב

לשירותים אין זמן לגשת ועל מקלחת בכלל אין מה לדבר. קפה כבר לא זוכרים מה זה והטלפון שמצלצל כל הזמן הוא סתם עוד מטרד, רעש רקע. וזה עוד לפני שאנחנו מזכירים את העייפות. אוי העייפות. כמה ימים לא ישנתי יותר משעתיים רצוף?  מי זוכר.

 

נשמע כמו תיאור מופרז? נשמע אולי קצת מוגזם? ממש לא. ככה לפעמים נראות שעתיים בערב טיפוסי של אמא לתאומים. שעתיים בלבד שמרגישות כמו יום שלם. כמו עולם ומלואו שנדחס כולו לרגע אחד והכל קורה יחד, והכל על הגב שלך והכל עכשיו!

 

כאמא לתאומים אני יודעת כמה מתסכל, מעייף ולעיתים גם מלחיץ לטפל בשניים יחד. המטלות לא נגמרות והשעות רצות.  הימים עוברים ואנחנו מוצאות את עצמנו שקועות כל כולנו בתוך השגרה. בסוג של הישרדות.

 

לפני הלידה אנחנו מדמיינות איך נטייל עם התינוקות שלנו, נשחק איתם ונקדיש לכל אחד מהם זמן איכות. כמובן שנניק אותם כי אנחנו החלטיות לתת להם את הטוב ביותר. ואי אפשר בלי עיסוי אחרי המקלחת ושיר ערש לפני השינה.

 

ואז מגיעים הביתה אחרי הלידה. שני סלקלים במרכז הסלון. שני גוזלים שוכבים שם בשקט ואנחנו מסתכלים עלייהם בחרדה.  הם עוד רגע יתעוררו. יבכו. ואז מה?  

 

מהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו בסחרחרה של טיפול, הרגעה ונסיונות להרדים ומסביב כולם עמוסים בעצות וכולם יודעים יותר טוב מאיתנו מה נכון ומה לא. המציאות שלנו נראית פתאום כל כך רחוקה מהפנטזיה. עיסוי? שיר ערש? למי יש בכלל זמן לזה כשברקע יש תמיד תינוק שבוכה.

 

כל הרגשות והקשיים שמציפים אותנו מאוד ברורים ומובנים. אנחנו מנסים להיות ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים. זה לא קל וזה בסדר להגיד את זה. מותר וצריך לבקש עזרה. יד נוספת שסומכים עליה,  עזרה מקצועית שתיתן לנו כלים.

הרי אף אחד לא באמת מצפה מאיתנו להתמודד לבד ולהיות סופר-הורים.

 

שכנה, חברה, קרובת משפחה שיכולה לעזור. עזרה בתשלום אפילו חלק מהיום, פעילות מחוץ לבית עם התינוקות או סתם אמא נוספת שאפשר לדבר איתה. 

לכל אחד חשוב שיהיה מישהו או משהו שיכול לעזור לעבור את התקופה המאתגרת הזו.

 

כשמרגישים שהכל מציף אותנו ומשתלט עלינו, חשוב לדבר, לבקש עזרה ולספר. לא לשמור בבטן. למצוא דרך להרגע ולשבור את השגרה. טיול בחוץ עם העגלה ביום נעים יכול להיות בדיוק מה שיעזור גם לנו וגם לתינוקות.

 

עיטוף של התינוקות, עירסול עדין, שימוש במנשא, כל אלה יכולים לעזור להרגיע בכי של תינוקות. אבל חשוב יותר מהכל, לדעת שאנחנו לא לבד.  לדבר, לספר ולהתיעץ ולא להישאר עם הקושי, התסכול והכעסים.

 

הכותבת, אדווה ויינטראוב, היא מדריכת הכנה ללידה ומלווה לאחר לידה, מנהלת פורום תאומים ושלישיות בפורטל דולה

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה
7. לאה 22/09/2015, 12:04:03

ילדתי לפני חודש תאומים ואני מרגישה שעוד שניה והנה אני קורסת

+ השב
 
6. ריקי 27/03/2012, 11:05:38

זה נכון כל כך. רק למי שיש תאומים יכול להבין את הכתוב. למרות הקושי הגדול שעוברים זה באמת אושר ולי באופן אישי האיר את הבית- שתי בנות מהממות. בנות בבית אור בבית.

+ השב
 
5. נעמהז 20/03/2012, 16:32:13

קלעת בדיוק לעניין בדיוק ביוםשבו נשברתי ממש בפעם הראשונה...התחושה שאין שליטה בחיים. שאין חיים. שאני מזניחה את עצמי את עלי את הבן הבכור האהוב שלי וגם את שני הקטנים שלא מקבלים את כל תשומת הלב שהיה מקבל אחד...תודה על המילה הכתובה. גם היא עוזרת!

+ השב
 
5.1. אדווה ויינטראוב 21/03/2012, 18:27:32

נעמה יקרה, כל כך מבינה ומזדהה עם מה שאת כותבת. חשוב מאוד להכיר בקשיים וברגשות שמציפים אותנו ולתת להם מקום. אל תישארי עם הקושי לבד. אני מזמינה אותך לשתף ולהתייעץ איתי ועם הורים נוספים לתאומים בפורום שלנו "הורים לתאומים" פה בדולה. קחי את הימים אחד אחד, תעזרי באנשים סביבך ואל תשכחי לדאוג גם לעצמך. את תראי שההתמודדות נהיית קלה יותר עם הזמן.

4. דפנה 09/03/2012, 10:07:00

כמה טוב שיש אותך.

+ השב
 
3. מיה ריינר 09/03/2012, 02:07:16

הכל נכון, מילה במילה.

+ השב
 
2. ליאור 08/03/2012, 12:30:35

איזה תותחית על. אין עליך...

+ השב
 
1. Neta 08/03/2012, 11:28:43

כל כך נכון! גרמת לי להזיל דמעה של הזדהות. כל מה שתכננת ופינטזת עליו כשהיית בהיריון התפוגג ונמוג בתוך שגרת היום-יום הכה תובענית ועמוסה. אבל אין מה להגיד - כמה שזה קושי כפול ומכופל, זה גם אושר כפול ומשולש ומרובע. :) חיזקו ואימצו

+ השב