תכנון המשפחה: כמה ילדים נביא לעולם?

תכנון המשפחה מעסיק את רוב ההורים. האם די להביא לעולם ילד אחד? שניים, ואולי שלושה? המיתוס ש"הילד השלישי גדל בעצמו" מתנפץ מול המציאות. ההורים טרודים בבעיות פרנסה, מצד אחד, אבל מצד שני רוצים משפחה גדולה. מה עושים? 

"אני מאמינה שיש שני גורמים דומיננטיים בהחלטה כמה ילדים להביא לעולם: המשפחה שבה גדלת והמגמות החברתיות הרווחות בתקופת הפריון שלך". כך אומרת המטפלת הזוגית רקי רדלוס, מנהלת פורום זוגיות בפורטל דולה. "אם כילד חווית חוסר תשומת לב בגלל מספר גדול (לטעמך) של ילדים במשפחת המקור שלך, סביר להניח שתרצה לעצמך מספר ילדים יותר קטן וההיפך, אם גדלת כבן יחיד, סביר להניח שתרצה לפחות שני ילדים. הבאת ילדים משפיעה מאוד על הזוגיות. השינוי הדרמטי ביותר הוא כמובן עם הגעת הילד הראשון. בדרך כלל אין ויכוח בין בני זוג על הבאת שני ילדים.

לעיתים על הילד השלישי נוצר ויכוח, עקב הבדלי רצונות. יש שטועים, וסוברים כי ילד שלישי ישפר מערכת זוגית מעורערת, ואכן מביאים לעולם ילד שלישי. ילדים זה שמחה, אבל עם זאת - זו גם אחריות גדולה המחייבת שיתוף פעולה ותפקוד משותף. ילד שלישי "מכביד" על קשר זוגי מעורער. קשר זוגי טוב ובריא קולט ילד נוסף באהבה ובשמחה".

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משפחה ממוצעת בישראל מונה 3.7 נפשות. 

יטבת, 37, אם לתאומים בני 9 ולילדה בת 7, החליטה שזהו. שלושה מספיק. "זה קשה. מספיק. צריך גם להקדיש זמן לילדים שכבר נולדו. חוץ מזה, מבחינה לוגיסטית ילד רביעי זה כבר מסובך. היום שלושה ילדים נכנסים גם ברכב שלי וגם של בעלי. ילד רביעי יחייב להחליף את הרכב המשפחתי. צריך גם בית יותר גדול, הכנסה יותר גדולה. שלושה. זה האידאלי".

אתי, 30, אמא לשתיים, בנות 5 ו-3, רוצה ילד שלישי, "כדי שתהיה משפחה גדולה". ולמה לא ארבעה ילדים? "כי זה כבר עול כלכלי גדול. היום לילדים יש דרישות שרק גדלות והולכות עם הזמן. הבנות רוצות בגדים מותגיים, לא מוכנות להתפשר על פחות, וכל אחת רוצה משהו שונה, כך שלא כל בגד אפשר להעביר מילדה לילדה". ומתי מתכננים להביא ילד שלישי: עוד שנה-שנתיים, כשהקטנה תגדל עוד קצת".

אלון, 42, אב לשלושה, בן 7, בן 3 ובן שנה. הוא ורעייתו החליטו שזהו. "כשיש שלושה ילדים זה כבר מאוד קשה. כל הזמן עסוקים בלוגיסטיקה, להסיע אותם ממקום למקום, לטפל, להאכיל, ויש להם כל הזמן בעולם, ולנו ממש אין. לא מספיקים כלום. צריך ללכת לפי לוח זמנים של הגן, של בית הספר, של השכמה בבוקר, ארוחות, ומתרוצצים מילד אחד לילד שני. כשאחד בוכה, השני מתחיל לבכות, וזה לא נגמר. כשיש שניים, באחד מהם מטפלת האמא ובשני האבא. כשיש שלושה, הראשון לא נעלם, ואין מי שיעזור לטפל כששלושתם דורשים את תשומת הלב, כאן ועכשיו. אני לא רואה אותנו מביאים עוד ילד. גם לא עוד חמש שנים. אם לא הבאנו ברצף, לא נביא עוד".

דורון, בן 50, עם ילד בכור בן 9 והקטן בן 3. "לא מתכננים עוד ילד, תודה רבה. אני חושב שמיצינו מבחינה ביולוגית. אנחנו קשישים. אני חושב ששניים זה איזון יפה. אחד לאבא ואחד לאמא. בהתחלה לא רצינו ילדים בכלל. אבל הבכור זה משהו שקורה לנשים בדרך כלל באיזשהו שלב בחייהן. וגם השני, נולד מאותה סיבה. גם זה משהו שקורה לנשים בשלב מסויים של חייהן. היה גם קשה להגיע לשלב הזה של הורות כפולה".

אודי, 52, אב לחמישה, כשהגדולה כבר בת 25. "חמישה ילדים זה לא קשה. הכל תלוי בגישה. אף פעם לא הרגשנו שזה עול. כשרוצים אפשר. אנחנו רצינו משפחה גדולה, כי זה יפה, וזה נפלא. היום כשחלק נשואים, חלק בצבא, כשאנו רק עם שני ילדים בבית, מרגישים שהמקום ריק. תחושה של ריקנות. אין כמו הרבה ילדים".

דני, 39, אב לשלושה, בת 8 ותאומים בני 5, אומר שכבר סגר את המפעל. "אני מותש מכל העניין הזה, וגם אשתי. העבודה שלי מחייבת נסיעות תכופות לחו"ל, לפחות פעם בחודש, והיא כבר ויתרה על הקריירה שלה במשרד עורכי דין, למרות שמאוד באו לקראתה ורצו שתישאר. אבל אם רוצים להיות הורים טובים, זה לא מסתדר עם שתי קריירות שתובעות את הזמן שלך. לא נשאר זמן למשפחה. אני מאוד אוהב משפחה גדולה, גם לאחי הגדול יש שלושה ילדים, לאחותי הקטנה יש ארבעה, ואולי בשבילה זה נפלא, אבל אני לא רואה את עצמי שוב אבא, וגם אשתי לא. אנחנו מגיעים קרועים לסופשבוע, לפעמים מצליחים להשאיר את הילדים אצל סבא וסבתא לכמה שעות, אבל בטוח שלא ישנים מספיק. אני כבר מחכה ליום שבו אוכל לצאת לחופשה כמו שצריך".

דורית, 41, עם בן בכור בן 7 וקטנה בת שנתיים, רוצה עוד ילד, ובקרוב, "כי לא נשאר לי עוד הרבה זמן. אני לא רוצה להיות בגיל פנסיה כשהילד הקטן יגיע לגיל 18. אין לי אשליות שזה יהיה קל, כי אי אפשר לדעת אף פעם. אבל אני מתה על ילדים. שני הגדולים שלי מקסימים, אבל אני חושבת על הנושא של הגיל, שכמה שאני יותר מבוגרת, כך יש סיכוי גדול יותר שיהיו בעיות עם ילד נוסף, וזה אחד החששות הגדולים שלי, שהוא לא יצא מוצלח כמו השניים הגדולים, ואז אני לא יודעת מה אעשה. זה פחד גדול. מה יקרה אם הביציות שלי כבר "זקנות", ויהיו פגמים שאי אפשר לגלות בבדיקות ההריון? אני לא ישנה בלילות בגלל המחשבות הללו. אבל מאוד רוצה, מאוד מאוד רוצה עוד ילד, אפילו. אני יודעת שזה יהיה גם קשה מבחינה כלכלית. נצטרך לעבוד לדירה גדולה יותר, נצטרך רכב יותר גדול, נצטרך לצמצם את שעות העבודה שלי, אבל אני מאמינה שנסתדר".

איריס, 33, אם לשלושה, בן 9, בת 4 ובן שנתיים, רוצה עוד ילד, אבל עוד שלוש-ארבע שנים, כשתוכל קודם לנוח מהתינוק של היום, שגוזל את כל כוחותיה. "חשבתי שיהיה קל יותר, לתקתק ילד שלישי בלי להרגיש, עם הניסיון שלי, ובאמת הלך לי חלק. אבל הפעם נפלו עלי מחלות ילדים, שלא היו אצל שני הגדולים, וזה היה ממש מכה. היינו בשני אשפוזים, ועכשיו הכל בסדר, אבל זה סחט אותנו. גם הסבתות עזרו, אבל הן אומרות שקשה להן כבר עם התורנויות שהיפלתי עליהן. אמא של בעלי כבר כמעט בת 80, והיא לא יכולה לעזור כמו שעזרה עם הבן הבכור, שהיה גם הנכד הראשון שלה והיא ממש השתגעה לעשות כל מה שביקשנו. עם הילדה היא עזרה קצת פחות, ועם התינוק היא בקושי הצליחה להסתדר, כי הוא גם היה בעייתי, אבל מזל שהיא הייתה שם כדי לעשות בייבי סיטר לגדולים כשאנחנו יצאנו לטיפולים עם הקטן. כשהבת תהיה בת שמונה, היא תוכל לעזור ואז אפשר לחשוב על עוד ילד. היא כמו אמא קטנה, ובטוח שהיא תוכל לעזור לי. אין בעיה כלכלית, אנחנו די מסודרים, וזה לא יהיה קשה גם לקחת לפעמים עזרה חיצונית. בלי זה אי אפשר".

דקלה, 39, אם חד הורית לשני ילדים בני 6 ו-3, לא מתכננת ילד שלישי. "את הילד השני הבאתי כדי שהבכור לא יהיה בן יחיד. אני בת יחידה, ולא רציתי שגם הבן שלי יהיה לבד. אני מבינה היום שבן יחיד זה אוקיינוס של בעיות, ואני מאמינה שצריך משפחה גדולה. אני לבד, אבל מסתדרת. עם שלושה יהיה לי קשה, וגם עכשיו לא יכולה להגיד שקל לי עם שניים, אבל שווה את ההשקעה. אני כבר רואה את זה ביחסים בין הבנים. יש אמנם ריבים, אבל יש להם זה את זה, וזה נפלא".

אתם מתכננים משפחה גדולה או כבר מגדלים בנחת משפחה גדולה ורוצים שנראיין אתכם לפורטל? אתם מוזמנים לפנות אלינו באמצעות "צור קשר".