ההריון והלידה של איילת

מאת: אמילי יעל

איילת היקרה, רשמתי לך את סיפור ההריון והלידה שלך על מנת שתדעי כיצד גדלת והתפתחת ואיך למדנו יחד על יצירת החיים. את המתנה הטובה ביותר שאבא שלך העניק לי והחוויה לימד אותי המון ואפשרה לי להגשים חלום להיות לך לאמא. את הסיפור כתבתי גם לך ולנשים אחרות המעוניינות בעוד נקודת מבט על היריון ולידה. אני מקווה שגם את תלמדי מכך ומסיפורים של נשים נוספות כאשר יגיע יומך להקים משפחה. 

סיפור ההריון
אכתוב את סיפור ההריון בקצרה. גם מכיוון שנראה כי עברו חיים שלמים מאז ההריון (אם כי בפועל עברו רק שלושה שבועות) וגם כי הוא עבר וחלף מהר יותר מהמצופה.

ניסינו להרות כארבעה חודשים. עוד מעט לפני יום חתונתנו. במהלך חודשים אלו התחלתי לערוך בדיקות ביוץ במועדים המשוערים. לאחר שכחודשיים לא קיבלתי תשובה חיובית לביוץ ניגשנו לבדיקה אצל נסיה, אמו של זיו ורופאת הנשים שלנו. התברר כי אכן לא בייצתי עקב היווצרות ציסטות בשחלות. ממצא שלא היה נוכח מספר חודשים קודם לכן בבדיקה הקודמת. אחד הגורמים האפשריים לחוסר ביוץ הינו אי כניסת גלוקוז מספקת לרקמת השחלה אשר פוגעת בתפקודה. על פי כן קיבלתי כדורי גלוקומין הניתנים לחולי סכרת. אני יכולה לשער כי את היום בו החל תהליך יצירתך היה בערב לאחר יום כיפור, כשבועיים לאחר תחילת לקיחת הגלוקומין.עוד עשרה ימים לאחר מכן, כיום לפני יציאתנו לירח דבש של שלושה שבועות בהולנד, קמתי מוקדם בבוקר ועשיתי בדיקה ביתית להריון. הבדיקה נתנה תוצאה חיובית בצורת קו כחול בהיר להריון בן עשרה ימים.

בשבועיים לאחר מכן החלו לי רמזים לבחילות אך הם לא מנעו ממני להנות מהטיול. לעומת זאת, בתום השבועיים בשבוע 6 לערך החל דימום וכאבים עמומים בבטן התחתונה. מיותר לציין שנלחצתי אך למזלי הדימום והכאבים לא גברו. תופעה זו נמשכה לאורך מספר שבועות, עד שבוע 15 למיטב זכרוני, אך לא באופן רציף. הדימום והכאבים החלו בעיקר כל עת שהלכתי או סחבתי דבר מה. הייתה אף פעם אחת שהדימום היה כבד ורצנו לחדר מיון בבהלה. בבדיקות התברר שזה נבע משליית פתח חלקית המכסה חלק מפתח צוואר הרחם. בסופו של דבר החלטתי לקחת הפסקה מעבודתי בסופי שבוע בתור מדריכת רכיבה מאחר ולאחר כל יום עבודה החל דימום וניגשנו לחדר המיון.

משבוע 7 הבחילות החלו להתגבר ומהר מאוד התחלתי להקיא. בתחילה שלוש פעמים ביום ולבסוף עד שש פעמים ביום. לא יכולתי להיכנס למטבח בדירתנו. הריח שם היה מזוויע והייתי תלויה בבעלי בכל דבר הקשור במטבח. הרגשתי חלשה מאחר ולא יכולתי לאכול או לשתות. ולצערי, כל מה שחשבתי עליו היה לשתות כוס מים. למרות הרגעים הקשים והתחושה שהבחילות והזמן הוא אינסופי הצלחתי לסגל שגרת בוקר ולהגיע לעבודה. אם כי באיחור רוב הימים. למדתי כיצד להתמודד עם בחילות במשך היום וכיצד להקיא בשירותים בעבודה ולהמשיך את יומי כרגיל. עם הזמן ציפיתי להקאות ולמדתי גם כיצד לעודד אותן כדי להוריד את עוצמת הבחילות שתאפשר לי לאכול ולשתות מעט וכן מספר שעות של תיפקוד סביר. משבוע 14 אט אט תדירות הבחילות ירדה ובשבוע 16 הקאתי פעם אחרונה לשמחתי. אומנם עד אז הבחילות וההקאות כבר לא הפריעו לי כל כך.
בשבועות הקשים הראשונים היו רגעים שחשבתי לעצמי, שאם ההיריון הזה לא יחזיק, אני לא יודעת מתי יהיה לי את הכוח הנפשי לעבור את זה שוב. אבל משבוע 14 התחלתי להרגיש טוב יותר ולהתתחזק. ההליכה לעבודה עדיין גרמה לי להגיע למשרד חסרת נשימה אך גם רגעי התשישות הללו החלו להיעלם. ככל שהרגשתי טוב יותר התחלתי להנות יותר מההיריון. עם בוא הבעיטות והתנועות המוחשיות והנראות גם מבחוץ אופוריה אפפה אותי והתחלתי להבין למה אמי התכוונה כשאמרה שהיא מאוד אהבה להיות בהריון.

בשבוע 32+2 הלכנו לביקורת אצל נסיה והיא אבחנה בראשונה מיעוט יחסי במי שפיר. שבועיים לאחר מכן הלכנו לרופא נשים קרוב לבית שהפנה אותנו לביה"ח ומאז התחלנו בביקורות ומעקב אחר מיעוט מי שפיר. משבוע 34 החלה לעלות תדירות הצירים, שהחלו להופיע כבר מספר שבועות קודם כל פעם שהלכתי, והם החלו לכאוב יותר. לבסוף, הרגשתי כי בשל מיעוט המים והצירים, שהגיע הזמן לנסוע לצפון שם רצינו ללדת ולחכות ללידה תחת מעקב צמוד של נסיה. נסיה הנה אמו של זיו, בעלי, שהינה רופאת נשים מיילדת.

סיפור הלידה
סיפור הלידה של איילת הינו ארוך ונמשך לאורך מספר שבועות. במהלכו קרו מספר מאורעות לא צפויים שלא שמעי עליהם בעבר כשקראתי וכששמעתי סיפורי לידה של נשים אחרות. התהליך היה ארוך ולא תאם את תוכנית הלידה שהכנתי מראש לתסריטים שונים שעלולים להתרחש. עם זאת, ניסיתי לזרום עם המאורעות ולקבל הכל ברוח טובה (רוב הזמן) ובקלילות.
16 באפריל – שבוע 32+2: נסיה, אמו של בעלי שהינה רופאת הנשים שלי ועובדת בטבריה אבחנה מיעוט יחסי של מי שפיר. נשלחתי לביה"ח פוריה שם נמדדו 11 ס"מ מי שפיר ביחידת האולטרסאונד. אז החל תהליך הלידה מבחינתי.
4 במאי – 34+6 שבועות: שבועיים לאחר האבחון הראשוני אצל נסיה ניגשתי לרופא נשים קרוב לביתנו ברחובות. רופא זה אבחן ירידה נוספת במי שפיר ושלח אותי לקפלן שם מדדו 9.5 ס"מ מי שפיר. המליצו על מנוחה, שלוש פעמים ביום בדיקת תנועות העובר בבית וביקורת אצל רופא פעמיים בשבוע.

8 במאי - 35+3 שבועות: ב-23:00 בערך החלו צירים שהרגישו כמו כאבי מחזור. תוך כשעה הם התחזקו והמשיכו לאורך כל הלילה. לא אמרתי דבר לזיו מכיוון שהיה לו מבחן ממש חשוב בבוקר ה-9 וחשבתי שזה בטח יעבור. הצירים נמשכו לאורך כל הבוקר באותה עוצמה עד 10:30 בבוקר. אז נרגעו לשעתיים ולאחר מכן התחזקו שוב. ב- 15:00 עברו הכאבים. לא הייתי בטוחה מה הרגשתי מכיוון שהכאב היה תמידי עם הקרנה לגב רק מספר פעמים. לא כמו שתיארו לי שמרגישים צירים. ואכן לא ילדתי.
12 במאי – 36 שבועות: בקפלן גילתה פתיחה של סנטימטר וחצי, מחיקה 80% ויציאה של הפקק הרירי.
14 במאי – 36+2 שבועות: בימים האחרונים חשתי צירים מדי פעם למשך זמן מה שנפסקו. הם החלו כל פעם שהלכתי. במיוחד בזמן הליכות הבוקר לעבודה. באותו בוקר התחלתי לחוש שוב צירים כואבים כשהלכתי לעבודה. התיישבתי מעט במשרד וחיכיתי שיעברו. כאשר לא עברו חזרתי הביתה וניסיתי להמשיך לעבוד על המחשב בשכיבה על הספה. לאחר כשעתיים החלטתי שהגיע הזמן לנסוע לצפון. דיברתי עם זיו והתחלתי להתארגן לנסיעה. בשלוש אותו אחר הצהריים נסענו.

19 במאי – 37 שבועות: החלו צירים לילה לפני. במשך הבוקר הם הפסיקו אומנם חזרו באותו אחר הצהריים. הכאבים שוב היו כשל כאבי מחזור אבל סבילים ביותר. התיישבתי על הכדור פיזיו וזה עזר. לא כל כך האמנתי שוב שאלה צירים מכיוון שלא כל כך כאב כמו ששמעתי מסיפורים. בערב בדקה אותי נסיה במוניטור וביצעה בדיקה וגינלית. היו לי צירים כל 2 דקות ופתיחה של 3.5 ס"מ ומחיקה של 100%. אכלתי ארוחה קטנה, התקלחתי והלכתי לישון מוקדם בציפייה כי הצירים יתחזקו והלידה תתקדם במהלך הלילה. אומנם, הצירים גם הפעם שכחו ולמחרת בבוקר הבדיקה במוניטור גילתה צירים כל 7 דקות.
20 במאי – 37+1 שבועות: עשינו בדיקת אולטרסאונד. נסיה אמרה כי בינתיים יש מספיק מי שפיר. כ-6 ס"מ. זוהי ירידה מה-9.5 שראו לאחרונה בקפלן אבל עדיין מספיק. התינוקת נראתה בריאה אך השלייה החלה להראות הסתיידויות המצביעים על הזדקנותה. למזלי הייתה לי שלייה עבה אז היה ניתן לחכות עוד קצת.
21 במאי – 37+2 שבועות: בלילה היו צירים במשך 5 שעות שהרגישו לי כסדירים. בבוקר הם שכחו וניסיתי לעשות הליכות ותרגילים על הכדור כדי לעזור לזירוז.
23 במאי – 37+4 שבועות: עם חזרת הצירים הדומים לכאבי מחזור ופתיחה כעת של 2 ס"מ ומחיקה של 80% נסיה ביצעה סטריפינג עדין על מנת לגרום לשיחרור פרוסטגלנדינים לזירוז.

26 במאי – 38 שבועות: לאחר אולטרסאונד במרפאה של נסיה אשר גילתה רק 4 ס"מ של מי שפיר נשלחתי לפוריה לזירוז. מספר ימים קודם, זיו חזר לרחובות לעשות מספר סידורים ולעבוד מעט. התקשרתי אליו וביקשתי שיחזור. הגעתי לפוריה לבדי בחמש וחצי אחר הצהריים אך נסיה התקשרה מראש והאחיות והרופא היו מאוד נחמדים. חיברו אותי למוניטור אשר לא הראה צירים ובדקו אותי וגינלית. מצאו כי הצואר אחורי, פתיחה של 2.5 ומחיקה של 80%. לקראת שבע בערב, לאחר שנסיה הגיעה, הכניסו אותי לחדר לידה על מנת לבדוק אפשרות לזירוז. בחדר לידה חיברו אותי לאינפוזיה והחלו במתן נוזלים. לאחר כחצי שעה הוסיפו לי עירוי עם פיטוצין במינון נמוך אותו העלו ביחידה כל עשרים דקות. המטרה הייתה לבדוק כיצד התינוקת מגיבה לצירים שיוצר הפיטוצין באמצעות מעקב אחר הדופק שלה ועוצמת הצירים במוניטור. לאחר כשעה החליטו כי התינוקת עומדת בצירים יפה והרופא אמר לי כי ניתן להתחיל את הזירוז וכעת המינון יעלה בשתי יחידות.

לפני התחלת הזירוז, בשמונה וחצי, ניתקו אותי מהאינפוזיה על מנת לעשות לי חוקן ולהניח לי להתקלח. זי הגיע בדיוק כשהאחות התחילה את החוקן אז ביקשתי ממנו להמתין בחוץ. מתשע עד אחת עשרה בערב העלו את המינון בשתי יחידות כל עשרים דקות. המוניטור הראה צירים גוברים בעוצמה ובתדירות אך אני לא הרגשתי כלום והתינוקת הייתה מאושרת בפנים. באחת עשרה בלילה אחות מיילדת אחרת ביצעה בדיקה וגינלית ואמרה כי הצוואר אחורי והפתיחה היא של לא יותר מסנטימטר וחצי. לאחר התייעצות עם הרופא, האחות חזרה לחדר ואמרה כי הם ממליצים לי להפסיק את הזירוז כעת, ללכת לנוח במחלקה ולחזור למחרת בבוקר להמשך הזירוז. אומנם לא היה מקום פנוי במחלקה ולכן נתנו לי ולזיו לישון בחדר לידה בו שהיתי מאחר ולא היה עומס. מאוד שמחתי על כך מאחר וכבר התרגלתי לחדר וכך זיו יכל להיות איתי.

27 למאי – 38+1 שבועות: התעוררתי בשש בבוקר, ניגשתי לשטוף פנים, להתארגן ולעשות מקלחת קצרה להתרעננות. בשמונה החלו שוב זירוז. נסיה, הגיעה לבדוק מה שלומי. היא נתנה לזיו את המכונית שלה והוא נסע הביתה להתרענן ולישון מעט מאחר ועבר עליו לילה קשה. נסיה נשארה עמי ודיברנו ושיחקנו קלפים. בערך בעשר וחצי אמי ואחותי הגיעו לחדר לידה. גם הפעם לא הרגשתי ממש כאבים. באחת עשרה בבוקר עשתה אותה אחות מערב קודם בדיקה וגינלית ואמרה כי הפתיחה כעת בקושי אצבע וכי הצוואר עדיין אחורי. לאחר מספר דקות הגיע הרופא ואמר כי הם יפסיקו את הזירוז מאחר ונראה כי הצוואר עדיין לא בשל מספיק לזירוז עפ פיטוצין. יעלו אותי למחלקה לשם התאוששות ומנוחה שלי ושל שרירי הרחם ובערב ישקלו כיצד להתקדם. ביקשתי שיוציאו לי את הונט של העירוי מאחר והוא נסתם כל פעם שהפסיקו את האינפוזיה והיד שלי כבר התנפחה עד המרפק וממש כאבה.

עליתי למחלקה שם קיבלתי חדר פרטי, בזכות נסיה. נסיה הלכה לעבד במרפאה הפרטית שלה ואמי ואחותי נשארו. את היום העברנו בדיבורים ומשחקי רמיקוב וקלפים. בחמש וחצי ניגשתי לפינת אחיות במחלקה שם עשו לי מוניטור ובדיקה וגינלית. היו צירים הפעם במוניטור, כנראה נשארו בקבות הפיטוצין. והפתיחה התקדמה ל-2.5 סנטימטר אך הצוואר עדיין היה אחורי. בעקבות כך בשש בערב נתנו לי חצי טבליה של פרוסטגלנדינים האמורה לעזור להבשלה של צוואר הרחם ואמרו לי כי למחרת יחליטו כיצד להמשיך בהתאם לתגובה של הגוף. לקראת שבע בערב אבא שלי וחגי הגיעו לבקר ובשבע וחצי זיו חזר עם אוכל יחד עם נסיה. בשמונה נסיה ואמי נסעו לגבעת אבני והמשפחה שלי נסעו חזרה לקרית שמונה.

זיו נשאר איתי והלכנו לטייל בבית החולים לזירוז העניינים. בזמן ההליכה התחלתי להרגיש צירים שהתחזקו בתדירות ובעוצמה בשעה בה טיילנו. בתשע חזרנו לחדר וזיו חזר לגבעת אבני מכיוון שאסור למלווים להישאר במחלקה למשך הלילה. במהלך הלילה הצירים הוסיפו להתחזק ולא הצלחתי לישון. ניגשתי לחדר לידה וביקשתי להשאיל כדור פיזיו שיעזור לי להתמודד עם הכאבים. כמעט ולא הייתה הפסקה בין כאב אחד למשנהו והם חשו כמו כאבי מחזור אך עדיין לא כואבים כל כך מאחר ואני נוטה לסבל רב מכאבי מחזור. עם זאת משך הזמן בו כאב לי היה מתיש ולא איפשר לי לישון. ניסיתי ללכת בחדר ככל האפשר ולשבת על הכדור ולהישאר בתנועה על מנת שהצירים לא יפסיקו. כאשר הייתי תשושה מדי נחתי על המיטה עם גב המיטה מוגבה בתנוחה של חצי שכיבה חצי ישיבה וניסיתי לעצום עיניים.
28 למאי – 38+2 שבועות: באחת בבוקר התקשרתי לזיו והתלוננתי על הכאבים אבל אמרתי לו שאין צורך עדיין שיגיע. לבסוף, בארבע בבוקר לא יכולתי יותר וניגשתי לקבלה וביקשתי לרדת לחדר לידה. בחדר לידה פגשתי את תמי והיא עשתה לי מוניטור. היו כ-5 צירים בעשר דקות אבל לא היו כולם באותה עוצמה אז נתנו לי שני כדורי אופטלגין לכאבים ואפשרו לי לעשות אמבטיה חמה להקלה על הכאבים. לאחר כעשרים דקות חזרתי למחלקה ושם עשיתי עוד מקלחת חמה כדי לאפשר לעצמי לנוח עוד קצת מהכאב. לאחר מכן הלכתי למיטה ובין ציר לציר נרדמתי בתשישות. כאשר האופטלגין החל להשפיע בערך בחמש וחצי בבוקר הצלחתי להירדם סוף כל סוף וישנתי כשעתיים.

בשמונה בבוקר אמא שלי, נסיה וזיו הגיעו. זיו ואמא שלי ליוו אותי לחדר אוכל במחלקה שם אכלתי ארוחת בוקר ונסיה הלכה לבדוק כיצד היום יתקדם. לאחר ארוחת הבוקר ירדנו לחדר הלידה. ביצעו מוניטור וראו כי ישנם צירים ובבדיקה וגינלית ראו כי הפתיחה הינה 2.5 ס"מ. החליטו להמשיך את הזירוז עם פיטוצין. הפעם התפתחו צירים והרגשתי אותם. נעזרתי בכדור ונשענתי על זיו והוא עשה לי מסג' בגב התחתון בזמן הצירים כאשר החלו לכאוב יותר. הכאבים עדיין היו סבירים ומצב הרוח מרומם אם כי בשל עייפות נמנמתי על זיו מדי פעם בין הצירים. בשתיים וחצי בצהריים ביצעו עוד בדיקה וגינלית על מנת לבדוק התקדמות ולהפתעתנו סוף כל סוף התקדם מ-2.5 ס"מל-3.5 ס"מ. אומנם הצוואר עדיין היה אחורי ולכן הבדיקה כאבה. הרופא פקע לי את המים לשם זירוז הלידה והרגשתי זרם של מים חמים ונעימים שהקלו על הכאב של הבדיקה. לאחר מכן הרופא חיבר מוניטור לראש התינוקת מכיוון שהמעקב בעזרת המוניטור הבטני היה לא יציב. דקות ספורות לאחר שהרופא סיים התחלתי להרגיש את הצירים. הכאב היה כה חזק ולא הצלחתי למצוא ממנו מנוס.

למזלי הצירים היו במרחק של כ-3 דקות אחד מהשני אז היה לי זמן לנוח. לאחר כעשר דקות המיילדת הגיעה ושאלה אם אני רוצה אפידורל. עם דמעות בעיניים וחיוך אמרתי שנראה לי שבינתיים אני בסדר. היא יצאה מהחדר אך לאחר עוד כשני צירים ביקשתי אפידורל. לחצנו על הכפתור שקורא לאחות והיא הזמינה את המרדים. אך לצערי שלוש בצהריים זו שעת חילופי המשמרות של הרופאים. זיו עשה לי מסג' בכפות הרגליים, כמו שהוא עושה לי כאשר יש לי כאבי מחזור חזקים, ואמא שלי החזיקה לי את הידיים חזק חזק כל פעם שהיה לי ציר. בארבע הגיע הרופא המרדים שפתח לי את הוריד באותו בוקר. הסתיימה המשמרת שלו אבל הוא שמע שביקשתי אפידורל ולכן נשאר כדי לטפל בי. הוא חיכה איתי כדי לראות שהאפידורל משפיע והעלה לי את המינון, למרות שאמר שהוא כבר גבוה, עד שלא הרגשתי כאב. זה גרם לירידה של לחץ הדם אז הוא טיפל גם בזה ורק לאחר שהצלחתי לחייך אמר לי שלום ובהצלחה ועזב. השעה הייתה בערך חמש בערב. בשש בערב, המיילדת ציונה בדקה אותי ואמרה כי הפתיחה הינה 5-6 ס"מ ובשבע וחצי בערך הפתיחה הייתה שמונה ס"מ. לאורך השעות ציונה שינתה לי את התנוחות על מנת לעזור לתינוקת להתקדם בתעלת הלידה.

בשמונה וחצי בערב הפתיחה הייתה עשרה ס"מ. הרגשתי בזמן הצירים מעט התהדקויות של הבטן בחלק העליון ובנוסף לכך לחץ באזור הנרתיק כלפי מטה כאשר הראש של התינוקת התקדם. התחלתי ללחוץ. לחצתי מספר פעמים ואז ציונה החליטה שמוטב לחכות עוד מעט כדי שהתינוקת תרד עוד קצת בתעלת הלידה ולא אצטרך להתאמץ לאורך זמן. לאחר כרבע שעה עשיתי עוד מספר לחיצות וחיכינו שוב. מהתחלת השפעת האפידורל ובהפסקות בין הלחיצות נמנמתי. בתשע ורבע התינוקת כבר הייתה ממש נמוכה והתחלנו את שלב הלחיצות הסופי. לאורכו שפכו זיו ואז ציונה שמן שקדים על הפרינאום ונסיה שילדה אותי שימנה את האזור ומתחה על מנת להגדיל את הגמישות ולאפשר לתינוקת לצאת ללא קריעות וחתכים.

בעשר בדיוק לבסוף נולדה איילת במשקל 3380 גרם, עם קרעים מיקרוסקופיים, ללא צורך בתפרים. נסיה הניחה את איילת על הבטן שלי וניגבה אותה. זיו חתך את חבל הטבור. לאחר מספר דקות של הלם ציונה לקחה את איילת לשקילה וניקוי מהיר ונתנה לזיו להחזיק אותה כשהוא ישוב על כיסא. בינתיים נסיה עזרה לשליה לצאת. זה לא כאב וארך לא יותר מעשר דקות אני מאמינה. לאחר מכן נסיה בדקה את שלמות השליה. העבירו אותי למיטה נקיה ולחדר לידה נקי. הדליקו מוזיקה רגועה ונתנו לי להחזיק את איילת וציונה לימדה אותי להניק בפעם הראשונה.

הזירוז שהוביל ללידה הרגיש ארוך אך לבסוף הלידה עצמה עברה במהרה. אפילו מהר מדי. לאורך ההיריון, למרות בדיקות האולטרסאונד ולמרות שדאגתי לה ועשיתי את כל שצריך, היה קשה לי להבין כי בתוכי גדלה תינוקת. גם כשהיא יצאה החוצה הרגשתי בהלם מוחלט כי אכן ילדתי בת. לאחר מספר ימים אמרתי לנסיה כי הלוואי שהייתי זוכה לחוות את הלידה של איילת שוב. למזלי זיו צילם הכל לפי בקשתי וזה איפשר לי לראות את הלידה מספר פעמים וכך לחוות את מה שהרגשתי שפיספסתי.

מעט טיפים
עשיתי רשימה של כל הדברים שבמחשבה לאחור הייתי צריכה בבית לימים הראשונים. השתדלתי להכין הכל מראש בחודשים שקדמו ללידה והכנתי אפילו יותר מדי. עם זאת, בימים הראשונים ביקשתי מבעלי כל פעם ללכת לקנות לנו משהו נוסף. רשימה זו מצומצמת אך מכילה את הכל ללא דברים מיותרים. בהמשך כמובן שתצטרכו להשלים ציוד ובגדים. בהמשך ישנם טיפים נוספים. עצות שהיו מועילות לי ואולי יועילו גם לכן.
לימים הראשונים בבית:

• סל קל + מגן מפני השמש לחלון/חיתול בד על החלון
• טיטולים +מגבונים היפואלרגנים ללא בישום וללא אלכוהול + משחת החתלה – ניתן לחתל על המיטה. אפשר לשים שעוונית וחיתול טטרה מתחת לתינוקת כדי למנוע ליכלוך המיטה.
• לטיפול בחבל הטבור: פדי גזה + אלכוהול רפואי 70%.
• הנקה: משחת לנסינו לפטמות כואבות + פדי הנקה + 2 חזיות הנקה (קני חזיות במידה אחת גדולה מזו שלבשת לפני ההיריון).
• שמיכה קטנה עבה או שמיכת קיץ מקופלת.
• חיתולי בד: 4 טטרה + 3 פלנל.
• עריסה + 2 סדינים – אפשר להשתמש באמבטיה של העגלה אם היא עם מזרן אורטופדי.
• בגדים X4: חזיות עם שרוול ארוך, חולצות עם שרוול ארוך, רגליות. +2 זוגות גרביים. – אם את יולדת בחורף או אם את בחדר ממוזג קחי בחשבון כי יש להלביש את התינוק/ת בשתי שכבות דקות. גם כאשר חם מומלץ בהתחלה להלביש יילודים בשתי שכבות.
• נוזל כביסה ומרכך לתינוקות + חומר מסיר כתמים – חברהשלי נתנה לי סבון קשה בצבע חום שמסיר מיד כתמי צואה של תינוקות. נסי למצוא במכולות מקומיות או אלונית.
• אמבטיה + מגבת נעימה + סבון תינוקות + כדורי צמר גפן (לשטיפת הפנים וקפלי הצוואר) +חיתול בד או מגבת קטנה לשים על התינוק/ת כאשר הם באמבטיה. זה עוזר להם להרגיש מוגנים. ניתן גם לשים מושב או כרית מיוחדת באמבטיה שיעזרו לכם לתמוך בתינוק/ת. יש להמשיך לאחוז בהם באמבטיה כאשר הראש נח על האמה וכף היד מקיפה את הזרוע שלהם ומתחת לבית השחי.
• מספריים לגזירת ציפורניים לתינוקות.
• ויטמין D לתינוקות.
• פנקס ועט על מנת לרשום זמני הנקה, משך הנקה ומאיזה צד הנקת.

טיפים נוספים
*בזמן ההיריון כשאת קונה חולצות קני כאלה שניתן להניק איתן. כלומר, לשלוף ציצי אחד לפחות מבלי להרים את החולצה.
*גם אם לא עשית עיסוי פרינאום עם שמן שקדים במהלך ההיריון הביאי בקבוק לחדר הלידה זה עדיין עשוי לעזור.
*לבית החולים מומלץ להביא שמלות נוחות להנקה ותחתוני בד למבוגרים על מנת לא להרוס את התחתונים שלך עם הדימום שלאחר הלידה. בימים הראשונים תצטרכי לשטוף את עצמך כל פעם שתלכי לשירותים ולכן שמלות יותר נוחות ממכנסיים. בנוסף לזאת, יכול להיות שלא יהיה לך נעים שילחצו לך מכנסיים על הבטן במיוחד אם עברת לידה קשה או ניתוח קיסרי.
*יכול להיות שבהתחלה תצטרכי לתת תוספת של תחליף חלב או חלב אם ששאבת. זה בסדר, אל תתעקשי, תני את התוספת כדי שיהיו שבעים וירדמו ואת תוכלי לישון. במיוחד אם את עושה ביות מלא. כאשר תחזרי הביתה תוכלי לקנות משאבה חשמלית קטנה ידנית של מדלה בקופ"ח כללית ב-312 שקלים אם לא תרצי לשכור.