הפינה של לוליק 7

בחזרה למשקל
|
הדפס
|
שמור

 

ממחר דיאטה!! ברור. אני יודעת מה צריך לעשות כדי להוריד את X הקילוגרמים שנתקעו מההריון.

 

(מה, לא חשבתם באמת שאני אגלה לכן, הא?).

 

נו, הרוטינה הרגילה: ירקות, בלי לחם, בלי פסטה ובלי שוקולד. אמרתי כבר שברור, לא?

 

הבעיה היא לא בידע, אלא, בהיכן לעזאזל מוצאים את כוח הרצון. נראה לי שאיבדתי אותו בין הררי הכביסות האינסופיים, וערימות הבקבוקים שממתינים לסטריליזציה.

 

למי יש זמן להתחיל למדוד כפיות של סלט כשיש לי לבדוק אם לא שכחתי כלום כשאני יוצאת מהבית?

 

ומכולת. הרי דיאטה גם תלויה במה שיש במקרר. למי יש כוח להיסחב שוב עם העגלה של הילד + עגלת קניות באחד הרשתות שזועקות לשמים כמה שהן זולות? (שמשום מה תמיד אני נפרדת איך שהוא שם מאלפייה)

 

כל פעם כזו מבושלת נאפית ונאכלת תוך יומיים. אז מה שעושים זה קופצים לשכונתית וקונים לחם חלב וגבינה וחיים על סנדוויצ'ים, עד היציאה הבאה.

 

האמת, המצב אצלי, נניח, עוד בר תירוץ. לג' יש בעיה גדולה יותר.

 

כשהתחתנו הייתי מהמשקיעניות. מבשלת כל שישי, טוב בתור סטודנטית מה היה לי כבר לעשות?

 

זה גם בצורה מוזרה למדי, היה נראה לי רומנטי קצת... (לא יפה לצחוק עלי... טוב, נו, אני מרשה)

 

אז כל שבוע, כל השבוע, היה לנו אוכל טעים ומזין. אחר כך הגיע ההריון. טוב, תסלחו לי, כן? הייתי מריחה את המקרר מקצה הרחוב. לא יכולתי לתחוב את קצה אפי לשם, גם לא בכוח.

 

זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה בין בני משפחת מעוז היקרים, ורשתות מזללות המזון המהיר.

 

שעתן היפה של כל הסיני /פיצה /המבורגר פלאפלים /שווארמות כיד הדמיון הטובה.

 

You name it, we ate it!!

 

נכון שבתחילה עוד ניסינו לשמר על נימוסי השולחן, הייתי עורכת שולחן עם סכו"ם, צלחות וכוסות, והיינו מעמידים פנים כאילו הכנו הכל. עם התפתחות ההריון, חלה התנוונות קשה בנימוסים האלה ולקראת הסוף גם זה התפוגג לו בנבכי השקיות המעוצבות של מק'קינגראנץ' ושות'.

 

מה שיצא מכל אלו הם לא רק צמיגוניי האסטטיים משהו, אלא גם צמיגוניו של אישי היקר.

 

אז כל יום מתחילים דיאטה וכל יום היא נשברת.... אם באשמתו ואם באשמתי.

צילום: פוטו-ראק

אתמול זה כמעט היה באשמתי. מזל שלג' יש כוח רצון חזק. טוב ככה הוא מתרץ את חוסר החשק שלו להביא אוכל ב- take away. כרטיס האשראי שלנו, מצידו, שלח לנו ברכות מקרב לב.

 

אני - "טושי, אני רעבה."

ג' - "אז תאכלי. יש חצי פשטידה"

אני - "אני לא אוכל את השאריות שלך"

ג' - "טוב, אז אל תפריעי לי אני רואה ג'ואן מארקדיה"

אני - "טוווושששייי, אנננייי רעעעבבבהההה"

 

(ניגשת אליו מהחדר השני ואומרת לו באוזן)

 

אני - "רררררררעעעעעעעעעעבבבבההההה"

ג' - (צוחק ומחבק אותי) "די, את מפריעה לי"

אני - "אבל אני רעבה"

ג' - "די"

אני - "רעבה"

ג' - (צוחק) "נו, די זה פרק חשוב העונה"

אני - "feed me"

ג' - "אני יודע מה את רוצה"

אני - (מיתממת) "מה זה בדיוק?"

ג' - "המבורגר"

אני - "תודה רוצה גם?"

ג' - "חשבתי שאנחנו בדיאטה"

אני - "דיאטה?? ראית מה אכלת היום?"

ג' - "לא אכלתי היום כלום!!"

אני - "מה עם הצ'יפס שווארמה והחומוס של הצהריים?"

ג' - "זה היה מזמן"

אני - "ובבוקר שני הסנדוויצ'ים?"

ג' - "נו, אבל זה מהבוקר"

אני - "ועכשיו הפשטידה עם ארבעת הבורקסים?"

ג' - " מה את רוצה ממני?? זה חשוב, במיוחד במצבי..."

אני - " מה מצבך בדיוק, שאני אבין?"

ג' - "אני עדיין גדל..."

תגובות הגולשים
+ הוסף תגובה