איפה ללדת - מרכז רפואי אסף הרופא

למגיב מטעם ביה"ח, מתאמת חווית שירות הלידה? למנהל חדר הלידה? למנהלת מועדון יולדות? פניות הציבור של בית החולים?? מי ידע?? מי שמע?? אף לא אחד או אחת מהצוות יידע אותנו שניתן ומותר לגשת אליהם! ולא מדובר על מטפל ספציפי!! יומיים לאחר הלידה, כאשר כאמור התפרים ההדוקים מידי (!) וכאבי התופת מנשלים ממני כל אפשרות ללכת כראוי, לאחר שדידיתי לכיוון הרופאה האחראית, נשענתי על הכיסא מולה, ללא יכולת לשבת כראוי, מנסה לנכס לעצמי בדל של חיוך כאשר אני נקרעת במפנים, הלה גרסה כי אני מוכנה ומזומנה לעבור למלונית המפורסמת. אני בתגובה מבקשת, ספק מתחננת שתיתן לי עוד יום השגחה כי משהו לא כשורה. משהו לא נעשה כמו שצריך! לאחר שסירבה, חזרתי לחדרי ופרצתי בבכי. בן זוגי ראה, והאיץ בי לחזור אליה ולהתעקש על המשך ביקורת במחלקה. בפנים מעוצבנות הסכימה וחזרתי לחדר. האם זה היחס עליו את/ה מדובר/ת?! ככלל, התחושה היא הקטנת המטופלת. יולדת ותו לאו. לא אישה, לא בעלת תחושות ולא בעלת דיעות או רצונות. כאמור בתגובתי מעלה, אני ובן זוגי היינו חדשים בכל התהליך, לא ידענו מימיננו ומשמאלנו, כל שכן כאשר אני בכאבים משתקים ובן זוגי דואג ומבוהל! אם אתם כל כך "מקצועיים" ונותנים דגש על "יחס אישי ליולדת" איך אתם מסבירים את ה"יחס הדואג" של האחות שגרמה לי להרגיש שאונסת אותי כאשר תחבה את ידה לצורך בדיקת הפתיחה ולא רצתה לצאת היות והיא "כבר בפנים"?? ומדוע לא יידעה אותנו שאני יכולה לסרב לבדיקה שכזו?!? ומדוע האיצו בנו "להראות תוצאות" ולא לתפוס להם חדר במיון?? (בשונה ממה שנאמר לנו ביום סיור), האם זהו היחס שאת/ה מדבר/ת עליו?! בושה!! חוסר רצינות?? רק שנה לאחר הלידה הטראומטית והזיכרון המהדהד של היחס המזעזע, יכולתי לעכל את מה שעבר ולעבד את התהליך הנוראי. מכתב רשמי יגיע גם יגיע. אני יודעת לתת חוו"ד חיובי כאשר זו מצדיקה את עצמה. על אותו משקל - חוו"ד שלילית. וכל הכבוד לאתר אשר יודע לפרסם גם חוו"דים לא אוהדים בלשון המעטה. "מחכים לראותכן בקרוב"?...... תהיו בטוחים שלא.

לא ממליצה בשום פנים ואופן ללדת בבית החולים אסף הרופא! אמנם הכל נראה ככ נוצץ ומאובזר, אך יחס הרופאות/אחיות מזעזע! טראומה לא מתחילה לגרד את פני השטח. החל מהרגשה שלאור התקדמות זמן לידה שלא לפי הגדרה/טבלה/השד יודע מה, והרגשה שהיולדת צריכה ״להראות תוצאות״, משמע, התקדמות פתיחה מהירה, ואיומים שישחררו הביתה, למרות כאבי תופת (!!!) ושום מילה על אמפטיה. רק אחרי תחנונים הואילו בטובם להרשות לי להישאר בחדר ריק של שמירת הריון. הסיוט ממשיך ב״בדיקת פתיחה״-ספק אינוס של אחת מהאחיות שבזמן היותי כואבת ודואבת מצירים קורעים, תחבה את ידה משל הייתי פרה, ולא הוציאה גם לאחר תחינות ובכי שכואב לי (!) כי ״אני כבר בפנים״ ... לאחר שיצאה והוציאה את נישמתי יחד, בכיתי על כתפו של בן זוגי ואמרתי לו שאני רוצה לחזור הביתה.. אך העובדה שהיינו לבד מול סיטואציה חדשה ומאיימת ואמונה בצוות שאמור להיות אמון על בריאותך התעלמתי מכל סימני האזהרה.. ממשיך בהתעלמות ממכתב הלידה שהכנו מראש ואי-שימוש בשמן הייעודי שהבאתי איתי מבעוד מועד על מנת להמנע מקרעים... יצאתי עם קרעים ואפיזוטומי ובעקבות כך תפרים חיצוניים ופנימיים, תפרים שתפרו אותי חזק מידי, שמפאת העבודה הלא טובה, רופא הנשים שלי נאלץ לחתוך כדי לאפשר לי להיות מסוגלת לשבת (!) או לנשום!! שלושה שבועות של בכי... כאבים ופגיעה נפשית. חבל שלא ידעתי מה שאני יודעת עכשיו.. לא הייתי מאפשרת להם לעשות לי דבר ממה שעשו. מקווה שאף בחורה או אישה לא תעבור את מה שאני עברתי.