מדוע התינוק בוכה?

יש מעין דעה כזו שאבות ידועים כמי שאינם יודעים להרגיע תינוק בוכה. אבל אם תבדקו אצל רוב האבות, תמצאו שמתוך אהבה, או מתוך כורח המציאות הם מצליחים לפתח דרכים להרגיע את תינוקותיהם הרכים. ליקטנו צרור עצות לאבות מתלמדים מאבות בעלי ניסיון שצברו שעות ארוכות ללא שינה עם תינוק בוכה בזרועותיהם:

חוש את כאבו של התינוק – אם תשמיעו מוסיקת לילה מרגיעה, זה לא ירגיע תינוק רעב. זה גם לא יפסיק את בכיו של תינוק עם חיתול רטוב. במלים אחרות: קודם כל נסו למצוא מה מקור הכאב והבכי. זה נראה פשוט ומאוד לוגי, אבל בדרך כלל, כשהבכי עולה לטונים גבוהים, אנו נוטים לשכוח מהר מאוד את הלוגיקה ונשארים חסרי אונים מול הבכי המתגבר.

נסו שתייה – אם הנקה איננה אופציה אצלכם, ורק גברים מעטים מוכנים בכלל לנסות הנקה בעצמם, אז נסו להציע לתינוק בקבוק חם עם תחליף חלב או חלב-אם שהאם השאירה במקרר למקרה הצורך.

נדנוד וריקוד – תינוקות אוהבים תנועה. אם אין טרמפולינה או ערסל, אפשר להניח את התינוק בתוך סלקל ולנענע אותו עד שיירגע. כדאי לשים לב שדרך זו עלולה לעתים להימשך זמן רב, והתינוק מתמכר לה, כך שבסופו של דבר ידרוש את הנדנוד, גם כשלא כל כך נוח לבצע אותו. דרך אחרת היא להניח את התינוק בתוך מינשא בד, להצמיד אותו לחזה, שיחוש את חום גופכם וישמע את הלמות הלב, ולרקוד איתו לצלילי מוסיקה רוגעת. אחד מכם, לפחות, יירדם תוך דקות

הקפצות באוויר – אפשר להציע להניף את התינוק למעלה באוויר, לזרוק ולתפוס, אבל האשה לא תאהב את המשחק הזה, בלשון המעטה. לכן אפשר לבצע תחליף המכונה "התרגיל האינדיאני", שהתגלה אצל בני שבט נבאחו. החזיקו את התינוק צמוד לכתף והביאו את זרועותיו לתנוחת חיבוק סביב צווארכם. ואז, רוקדים בעדינות, קדימה ואחורה, עם סיבוב סביב הציר מידי פעם. רקעו ברצפה לפי הקצב של המוסיקה ונסו לשיר. זה עובד. לא משנה מה שרים, העיקר שזו מנגינה החוזרת על עצמה ותואמת את קצב הריקוד. לאט לאט הנמיכו את קולכם כשהתינוק נרגע, והוא יירגע.

למצוץ את הזרת – אם אינכם בטוחים מה גורם הבעיה שהביאה לבכי, נקו היטב את הזרת שלכם והציעו אותה לתינוק שימצוץ. למעשה, זו אחת הדרכים היותר פופולריות להפסקת בכי "בלי סיבה", אם לא לוקחים בחשבון את הדרך הטובה יותר שהיא "לתת את התינוק לאמא שתחזיק אותו בידיה". המפתח הוא להחדיר את הזרת לפה כשהיא מופנית כלפי מעלה, כדי שלא לסרוט את החיך של התינוק עם הציפורן.

נסו להסיח את דעתו מהבכי – אפשר להסיח את דעתו של התינוק מן הכאב על ידי תרגילים פשוטים כמו לשים חפץ על הראש ולתת לו ליפול לקרקע, ואז לאסוף אותו ולומר "או-או, שוב זה נפל. אוי ואבוי". התינוק ישתתף בשמחה בהתבוננות בבעיה שנוצרה, שאינה מזכירה לו את הבעיה אצלו. אפשר לנסות להפנות את תשומת לבו למשהו חדש חולף, כמו ציפור במעופה, למשל.

שירו את "השיר שלכם" – כדאי מאוד לאמץ שיר רגוע אחד, ידוע ומוכר, חביב וקליט, שיהיה "השיר שלכם". זה צריך להיות שיר נחמד, לא כזה שמדבר על אכזבה וכאב, אלא על אהבה ורוגע, וגם הקצב שלו נעים ונוח, בלי עליות ומורדות פתאומיים.

להעביר הלאה – כשכלו כל הקיצין, והבכי נמשך ונמשך, וניסיתם את כל האפשרויות שפורטו כאן, לעתים אין ברירה אלא לנסות להעביר את התינוק לזרועתיה של אמו, ולומר לה, בצער אמיתי: ניסיתי. זה בדרך כלל עובד.

צילום: מארסין יוזביאק, אנספלאש