הפינה של לוליק 4

מתנה ליום הולדת

הדפס

שמור

שתף

אוקי אז ככה, בעוד 5 ימים יש לי יום הולדת. וכן, אני אהבלה. מודה. יום הולדת אצלי זה ביג דיל.

רוצה את כל החבילה. מתנות, מסיבה, צלצולים, ברכות, יו ניים איט - איי וונט איט.

אלא מה, זה קצת בלתי אפשרי. כלכלית, הכוונה. אז לא בבום גדול, רציתי לחגוג עם ג' ככה שנינו לבד. לשמחתי הגדולה ולאושרי הבל יתואר גיליתי שהטאלנט שכח, שהוא לא תכנן כלום. לא קולנוע לא בית קפה, נאדה. הוא רוצה לזרום... הבעיה שלי מתחילה בשאלה: לזרום תזרום, אבל למה ביום הולדת שלי?

בכל אופן, ישבנו בסלון. היה כבר אחת בלילה ודיברנו על מה נעשה השנה. יש איזה קטע לא ברור אצל האדון, שרכש עבורי את השייבה. הוא, שכאמור אף פעם לא יודע מה צריך לעשות בימי הולדת, אוהב להביא אותה בהתשה יפה כזו, עד שנמאס לי, וכבר לא משנה לי מה נעשה. אני אחשוב שהוא חשב על הכל.

צילום: מאיה אהרוני

אני - "טוש... מה עושים ביומולדת שלי?"

ג' - "לא יודע. מה את רוצה לעשות?"

אני - "ללכת לסרט?"

ג' - "איזה? הצלצול 2?"

אני - "לא. נו, איך קוראים לסרט החדש הזה?"

ג' - "הצלצול 2?"

אני - "נו, די כבר, לא עם הילד שמקבל מכתבים"

ג' - "הצלצול 2?"

אני –"ג' צא מזה. אנחנו לא הולכים לצלצול 2!"

ג' - "ברור שלא!!"

אני- "יופי, טוב שהבנת"

ג'- "קודם את צריכה לראות את הצלצול 1."

טוב, מפה ומשם, דיבורים על גבי דיבורים, הבנתי, שממנו, כרגיל, לא תבוא הישועה. אז אמרתי לו שרצוי שנעשה משהו לפי מה שאני רוצה. שנה שעברה שמענו את הדופק של אריאלי ב-US בפעם הראשונה. אז הוא יצא בזול. השנה, אין לו תירוצים עוד... טוב, נו, לפחות ככה אני חשבתי.

ג' - "היי פשושית, מה עצבנית (זה לפי המנגינה של "הי אדוני")"

אני - "נו מה נראה לך? שוב פעם לא עושים כלום ביום הולדת שלי"

ג' - "למה? תראי איזה מתנה יפה נתתי לך בשנה שעברה"...

אני - "זה היה בפוקס".

ג' - "אני יכול עוד פעם, אם זה מה שאת רוצה"

אני - "לא השתגעת?? יש לי עוד יוד על התפרים של הקיסרי..."

ג' - "נו, אבל אני טוב בזה, תראי איזה ילד חמודי יצא לנו"

אני - "ברור שחמודי, דומה לי"

ג'- "נו אז בואי נעשה לו אחות"

אני - " שכח מזה"

ג'- "טוב, נו. אז אני אקנה לך פרחים, ונלך לסרט"

אני - "איזה סרט?"