כמה מילים על דיכאון אחרי לידה

יש דברים שגם כשנדמה לך שהם מאחורייך, הם לא. ויש רגעים בהם הם מוכיחים לך את זה במלוא עוצמתם. ייסורי המצפון למשל.

בשבוע שעבר, כשכתבתי שהטור הזה מדבר על הכל, תהיתי אם "הכל" כולל בתוכו גם את הפוסט הזה.

ובצהריים, כשהפשוש חזר מהגן, חיבקתי אותו בעוצמה שלא הכרתי. הוצפתי שאלות ומחשבות על אז ותהיתי איך הדברים משתנים להם מקצה לקצה ברגע אחד, ועל איזה מזל זה שהם יודעים להשתנות גם בחזרה, למקום הטבעי שלהם.

למרות שזה היה ממש ממש מזמן ולמרות שהפוסט הזה כבר לא רלוונטי להיום, החלטתי להקדיש לו מקום של כבוד.

למען נשים שעוברות את זה ממש עכשיו, ואולי גם למען יישור קו עם המצפון שלי ותרגול שרירי הסליחה.

לא מדברים על דיכאון אחרי לידה. כלומר מדברים, אבל בגדר "לי זה לא יקרה". ואם זה קורה, אז לוקח זמן עד שמבינים שזה קרה גם לי ועוד יותר זמן עד שמעיזים להגיד את זה בקול.

כי איך לעזאזל אפשר להסביר לעולם שאת מתחרטת על הכל? שאת רק רוצה לחזור לימים שלא היה לך ילד? שלמרות שאת מחליפה טיטול ועושה אמבטיה ומאכילה, את מתנהגת אליו כמו לכל תינוק חמוד ולא כאל הילד שלך? שאת לא מרגישה אמא ושאת לא מצליחה להבין מה את אמורה להרגיש?

ואיך אפשר להתמודד עם המבטים המאשימים ואמירות כמו "אז למה היא הביאה ילד לפני שהיא הייתה מוכנה"?

אז זהו. שהייתי מוכנה. הייתי מוכנה מאוד, אפילו.

זה לא קרה לי ב"טעות". זה קרה לי אחרי מסע של טיפולי פוריות, עשרות מעקבים ובדיקות פולשניות, תשובות שליליות ואכזבות, כאב לב וגם הרבה אופטימיות ואמונה שברגע שהכי נכון לתינוק שלי, הוא יגיע אלי.

אבל הזיכרון של האכזבות והשליליים ליווה אותי לאורך תקופה ארוכה גם כשהטיפולים כבר הצליחו ונכנסתי להריון.

הפחד שההריון לא יחזיק והחשש שנגלה שמשהו לא בסדר, גרמו לי שלא להיקשר לעובר. לא באמת האמנתי שהוא כאן כדי להישאר.

רק בלידה, כשהוא דחף עצמו קדימה, הבנתי שזה אמיתי. שאני הולכת להיות אמא.

החודשים הראשונים עברו על מי מנוחות. אהבתי אותו וחיבקתי ללא הרף. הנקתי וטיפלתי והענקתי בלי סוף. ואז, ברגע אחד, הכל השתנה.

אני לא יודעת להסביר איך ומתי. זה פשוט קרה. וזה נשאר לכמה חודשים ארוכים, מתישים ומבלבלים.

כמובן שהתחלתי ללכת לטיפול, שהחזיר אותי לעצמי ועזר לי לחזור ל"אמא הטובה" שהספקתי להיות בשלושת החודשים הראשונים לחייו. ( וזה המקום להמליץ בחום לכל מי שמזהה את עצמה כאן, לא להסס ולפנות לטיפול כמה שיותר מהר!)

היום אני יכולה להגיד שפספסתי כמעט את כל השנה הראשונה בחייו של הילד שלי. והיום, עם קצת פחות ייסורי מצפון וקצת יותר קבלה, אני יכולה להגיד שלמרות הקשיים והמורכבויות, הילד הזה הוא המתנה הכי מדהימה שיכולתי לאחל לעצמי.

ובערב, אחרי שהפשוש הלך לישון, ישבתי וכתבתי לו שוב. בפעם הראשונה מאז סיפור הלידה.

ממרחק הזמן והדרך, ממקום של אמהות בריאה, שמחה וטובה וממקום של תודה גדולה על כך שהחיים שלנו חזרו להיות מה שהם באמת.

כי היום, אני גם יכולה לכתוב לו בפשטות ובאהבה, מילים מהלב. מילים של אמא.

* *

 *

ילד שלי,

עברנו הרבה, הא?

לאמא אבחנו דיכאון מספר חודשים אחרי הלידה, אתה היית בטיפולו המסור של אבא ואני הפצעתי מידי פעם...

מאז המצב השתפר למדי, אתה ואני כבר למדנו אחד את השני, הפחד מאמהות כושלת נעלם כמעט כליל וזמן האיכות המשותף שלנו הולך וגדל מיום ליום.

אני אוהבת אותך ילד יקר שלי.

את ה"חיבופ" שאתה נותן לאמא כל בוקר, את היד שאתה מושיט לילדים בגן, את הצחוק המתגלגל שלך כשאני מדגדגת אותך בצוואר.

את העיניים הכחולות היפות והכל כך עמוקות שלך.

את המבט הזה שיודע ומבין הכל, את החיוך הממזרי כשאתה נושך את אמא ומחכה לראות מה תהיה התגובה.

את התנוחה שאתה נרדם בה כל לילה, עם השמיכה מתחת ליד והברכיים המקופלות.

את המאמץ שלך לומר את המילה "נכון", למרות שנורא קשה לך להגיד "כ" עדיין...

את הלמידה שלך. מילים, מקומות, אנשים, טעמים, ריחות, תובנות.

את ההנאה הכל כך גדולה שלך מאוכל!

את הכנות שלך והפשטות שלך והתום שלך.

אני אוהבת אותך כמו שאתה בדיוק.

גם כשאתה קם כל לילה, גם כשאתה שורט את אמא פעם אחר פעם למרות שאמרתי שלא, גם כשאתה הופך את כוס המים שלך בדיוק כשאמא סיימה לנקות, גם כשאתה קופץ על הבטן שלי חזק נורא, גם כשאתה מתנגש בכוונה עם הבימבה בכל מיני חפצים חשובים, גם כשאתה קם על רגל שמאל מהשינה ובוכה ללא סיבה נראית לעין ושום דבר לא מצליח לנחם אותך...

כי רק הדרך המתוקה בה אתה אומר "סליחה" ופורש ידיים לחיבוק, גורמת לי לשכוח את כל מה שהוביל אליה.

אני מודה לך.

שמכל האנשים בעולם, בחרת בנו להיות לך להורים.

שאתה מלמד אותי כל כך הרבה על עצמי.

שאתה מפגיש אותי עם חוויות חדשות, עם אתגרים חדשים ועם שינויים.

אני שמחה בך כל כך ילד יקר ומתוק שלי.

שתדע אושר וטוב.

אוהבת הכי בעולם,

אמא. 

אלירז זר-אביב היא מוזיקאית יוצרת, מנחת סדנאות לנשים בטיפולי פוריות, נשים הרות ואמהות אחרי לידה. מדריכת הכנה ללידה, דולה ופוסטפארטום, מטפלת ברפלקסולוגיה, עיסוי ופרחי באך. נשואה ואמא לרועי. "שינויים בלו"ז הוא יומן פתוח וישיר על התחושות הקשות והקסומות שבאמהות, על משאלת הלב לילד נוסף ועל לו"ז צפוף של תואר-עבודה-טיפולים-אמהות.