הנקה או בקבוק?

הריון ולידה הם חלק בלתי נפרד מעולמנו, וככזה, גם ההריון והלידה סובלים מטרנדים ואופנות. כשאני נולדתי היה מקובל לא להניק, והיום לעומת זאת מטיפים לנו, היולדות, רבות על חשיבות ההנקה. אופנת ההנקה היום שולטת בעולם ויועצות ההנקה מזכירות מיסיונריות שבאות להלהיב את מי שרק מוכן לשמוע על תורתן. כדי להתאים את עצמן לקהל ולהגביר את המכירות, מתמקדות היועצות בנקודות החולשה שלנו האמהות הטריות, ומעבר לתכונות הבאמת חשובות של חלב האם, הן מדגישות את היתרונות הבאים:

• ההנקה מרזה – שורפים כ-500 קלוריות נוספות רק מההנקה
• זה חוסך מלללללא כסף
• נגישות ונוחות – חלב אם נגיש תמיד, ולא צריך להסתבך עם מים מורתחים, אבקות וכד'.

אני לא מתכוונת חלילה להשמיץ או להביע עמדה בנושא, אלא רק להביא את נקודת מבטי לטרנד המוטרף, שמשפיע עלינו, האמהות הטריות וחסרות הביטחון, בצורה שלא תמיד בריאה.

עוד לפני הלידה קיבלתי אינפורמציה רבה לגבי חשיבות ההנקה. הלכתי ליועצת הנקה שתיתן לי טיפים כיצד כדאי להניק, מיהרתי לרכוש את המשחות להרגעת האדמומיות והסדקים הנוצרים מהנקה, והכי חשוב : הכנסתי לעצמי לראש את המיתוס, שאני חייבת להניק מיד אחרי הלידה כי אם חלילה התינוק ישתה מבקבוק הוא כבר בחיים לא ירצה שד, וזה הרי

אסור שיקרה.

כמובן שמרפי, חברי הטוב, גם הוא הלך פעם או פעמיים ליועצת הנקה, ולכן הוא דאג טוב טוב שאני אהיה אחת מאלו שיבחנו את המיתוס לעומק. בכדי לחדד את הניסיון, מייד אחרי הלידה הביאו את התינוק אלי, הצמידו אותו אל השד, והתינוק החמוד התחיל למצוץ, זה היה רגע מדהים, אין שום דרך לתאר את ההרגשה במילים, כמובן שכמו בסרט קיטש, חמש דקות אחר כך, כשאני, אמי ובעלי מביטים בפלא בהנאה מרובה, נכנסה המיילדת והודיעה שלצערה אני חייבת להפסיק להניק עכשיו, כי בגלל שהתינוק נולד קטן, רוצים לקחת אותו מייד לתינוקייה לבדיקות.

מספר שעות לאחר מכן, נקראתי לתינוקייה להניק וגילתי את המציאות הקשה: התינוק סובל מסוכרים נמוכים ואני עדיין לא יכולה להניק אותו, אלא רק לתת לו בקבוק. 'אם תתני לו בקבוק, הוא כבר לא ינק ממך, אם תתני לו בקבוק הוא כבר לא יינק ממך, אם תתני לו בקבוק הוא כבר לא ינק ממך' הדהד קול מעצבן בראשי. אבל מה לעשות, עם בריאות לא מתווכחים ובדיכאון ניגשתי להאכיל את התינוק עם בקבוק.

במשך כל אותו יום לא הנקתי, וכל הזמן קיויתי שהתינוק לא הקשיב ברחם לכל חברותי ויועצות ההנקה, שהכניסו לי את המיתוס לראש. למזלי הרב, למחרת בבוקר כשנתנו לי סופסוף להניק את התינוק, הוא הוכיח את מה שאני יודעת כבר מזמן – גבר זה גבר – הוא לא מאמין במיתוסים, אלא רק בפורנו, או במילים אחרות – תתנו לגבר אפשרות למצוץ פטמה, הוא לא יבזבז הרבה זמן ויגש למשימה. וככה, בלי יותר מדי דיבורים, התינוק נצמד אלי לשד והתחיל לאכול.

מרגע זה ואילך, בכל אחת משעות ההנקה התינוק נצמד אלי לשד, בלי הרבה מאמץ, והתחיל לאכול, אבל עדיין לא היינו בטוחים שהוא אכן אוכל ולא רק מוצץ בהנאה (בכל זאת גבר) ולכן השלמתי את הארוחה בתוספת של מטרנה, ובינתיים מתחילים הדיבורים בין הבנות במחלקה, שמגיעה יועצת הנקה וכדאי לבוא ללמוד ממנה טיפים. אז הלכתי. יועצת ההנקה הסתכלה איך אני מניקה והסבירה לי שאני ממש לא מניקה טוב, שאני חייבת לשנות תנוחה ושכרגע התינוק סתם מוצץ את הפטמה ולא ממש אוכל. למען האמת, היא אמרה את זה לכל הבנות שהיו איתי ,וכולנו יצאנו ממורמרות וחסרות ביטחון.

מאותו רגע, ההנקה הפכה ממשהו טבעי למשימה. בכל האכלה ניסיתי את הטריקים שיועצת ההנקה אמרה לי ובכל הנקה הרגשתי יותר ויותר ממורמרת. בשלב כלשהו התיעצתי עם אחות במחלקה שעודדה אותי ואמרה לי שגם התנוחה שאני בחרתי טובה, ואין מה להתרגש. החלטתי להישאר עם האינסטינקטים האמהים שלי ולהניק כמו שאני רואה לנכון.

כשעזבתי את מחלקת יולדות, המליצו לי להמשיך לתת תוספת מטרנה בכדי להיות רגועים לגבי המשקל הנמוך של התינוק, וללכת למעקב משקל בטיפת חלב.

לאחר כשבוע, הגעתי לטיפת חלב ולשמחתי, הילד עלה יפה במשקל. בכל זאת יועצת ההנקה ביקשה לראות כיצד אני מניקה, ושוב העירה הערות מלחיצות. כשהדבר חזר לאחר עוד שבוע, שבו הילד קיבל בעיקר חלב אם, ולמרות זאת עלה ממש יפה במשקל כבר התחלתי לחשוד שיועצות ההנקה הן לסביות שמתות למשש לי את השד. הרי זה לא יתכן שהילד עולה יפה במשקל, ואני לא מניקה כמו שצריך.

אני מבינה שלי כנראה יש מזל וזכיתי לילד שיודע לינוק, יש לי חברות שסיפרו לי כמה היה להן קשה לגרום לתינוק לינוק, ובכל זאת האינדיקציה לכך שאני מניקה טוב היא חיתולים רטובים (ולילד שלי היו כאלה בשפע) ועלייה במשקל, ויש לי רק בקשה אחת ליועצות ההנקה: אנחנו גם ככה חסרות ביטחון לגבי כל מה שקשור באמהות הטרייה, כל מה שאתן אומרות משפיע עלינו, אז בבקשה, אם התינוק עולה במשקל והחיתולים שלו רטובים – הילד יונק טוב!

ומה לגבי שאר המיתוסים והיתרונות?

1. נגישות ונוחות: אז ככה, כיוון שאני "אולצתי" על יד בית החולים להמשיך לשלב בקבוקים עם ההנקה, גיליתי מהר מאד שהתינוק אוהב מאאאאד את הציצי של אמא, ואין לו בעיה שהאבא יאכיל אותו מבקבוק. בנוסף גיליתי שאני לא כבולה לשעות ההנקה ואני יכולה לצאת מהבית ללא התינוק (חברות, חדר כושר, רופא, סידורים וכד') מבלי להיות בלחץ שהילד יהיה רעב. לגבי נגישות האוכל, זה נכון. אין כמו לשלוף את הציצי כשהתינוק צורח מרעב, הבעיה מתחילה (אצלי לפחות) כשמדובר על מקום ציבורי הומה אנשים.
2. ההנקה מרזה: יכול להיות, למען האמת לא עשיתי דיאטה אחרי הלידה, ורזיתי. הבעיה היא שההרזיה היתה כל כך איטית וכואבת, ומצד שני אסור לך לעשות דיאטה כי את חייבת לדאוג לתפריט מאוזן עבור ילדך.
3. זה חוסך מלללללא כסף: אין ספק שתחליפי המזון עולים הרבה כסף ותינוק שניזון רק מתחליפי מזון עולה הרבה כסף להוריו. מצד שני, גם חזיות ההנקה, משאבת החלב והאביזרים הנלווים (פדים לציצי, משחה לפטמות וכד') עלו לי לא מעט (סה"כ בסביבות 1,000 ש"ח לשלוש חזיות, משאבה ומוצרים נלווים), וזה מבלי להתייחס למותרות כגון כרית הנקה או כורסת הנקה. אני לא עשיתי את החישוב ואם בכוונתך להניק חצי שנה אני בטוחה שאכן זול יותר להניק, אבל אם בכוונתך להניק כשלושה חודשים או פחות, אני מניחה שהעלות זהה פחות או יותר.

לסיכומו של ענין, ההנקה חשובה, אני מאד שמחה שאני מהמניקות, אבל לדעתי צריך להתייחס לזה בפרופורציות הנכונות ולא להיות פנאטיות. אם הולך לך בקלות ואת נהנית מזה – סחתיין תמשיכי, אם זה עינוי עבורך, תזכרי שבדור שלי (ואולי גם שלך) כמעט אף אחד לא ינק ויצאנו סבירים ואם מכל סיבה שהיא את משלבת בקבוקים עם הנקה (כמו במקרה שלי) אז לדעתי גם את וגם תינוקך יצאתם נשכרים, ויותר מזה – גם לאבא יש זמן איכות עם התינוק.

הכותבת, אורית נעים פרי היא אמא טריה לאביב בן השלושה חודשים. ממרום גילה, 34, היתה אורית בטוחה שגידול תינוקות זה משחק ילדים, ואם נערות בנות 18 עושות את זה, אז מה הבעיה? בטור זה מגוללת אורית את התפכחותה הכואבת והאוהבת.