אמא לשניים 11: מי מפחד ממסיבת יומולדת?

שעון קיץ תמיד עושה לי מצב רוח טוב. אין כמו שעות השמש הארוכות כדי להרגיש התחלה של קיץ, חום, וחופש.

אני אמורה לחזור לעבודה בעוד כחודש, כך שחופש לא בדיוק יהיה לי בתקופה הקרובה, אבל עצם זה שאפשר לבלות בחוץ עד מאוחר מאפשר להרגיש קצת "בנופש".

אז אפשר להתחיל לסכם את החורף. וכמו בכל חודש מרץ, חגגנו יומולדת לבן. שבועות של התלבטות הדירו שינה מעיניי, איפה נחגוג? את מי נזמין? את כל הגן או חלק, מה עם המשפחה?מה עם סבים וסבתות, וכו' וכו'. אם ניסיתי לשאול את חתן השמחה, הוא אמר שמעניינים אותו שני בני הדודים שלו, סבא וסבתא ושלושה חברים מהגן. אבל עם כל הכבוד לו, אין לו עדיין תעודת בוגר קורס הפקת אירועים ואין לו הידע הבסיסי שאי אפשר לעשות חגיגה עם ההרכב הנ"ל. שלא תבינו, אני בעד אירועים צנועים, והייתי סוגרת את כל הנושא בקפה ועוגה עם ההורים שלנו, אבל הילד בן ארבע, והחברים מהגן, שמלווים עדיין בהוריהם, הם חשובים ביותר. מה עושים? הדירה כל כך קטנה, ואיזה פעילות נעשה להם?

האמת היא שבשנה שעברה פתרנו את החגיגה במסיבה בגן בלבד.ובזמן האחרון הוא גם ככה מאוד רגשי בגלל שנולד לו אח, והוא נורא צריך תשומת לב וגם רואה את שאר החברים עם החגיגות המפוארות שלהם.

בספונטניות רבה מצאנו משחקייה נחמדה שאפשר לערוך בה ימי הולדת, ותוך חמישה ימים הזמנו את כולם, חילקנו מטלות, ערכנו קניות, והייתה מסיבה נפלאה. בן זכה להר של מתנות וטונות של תשומת לב, והיינו מאוד מרוצים. אחרי יומיים של משחק בצעצועים החדשים, הוא שכח מהמסיבה, וביקש עוד פאואר ריינגרס, כי אין לו מספיק. אחרי שלושה ימים באחת מתוכניות הבוקר דיבר פסיכולוג על תופעת הפקת ימי ההולדת וביקש להפסיק עם התופעה ולחזור לימי ההולדת של פעם. בלי מפעילים, בלי ג'ימבורי, בלי הוצאות כספיות מפה להודעה חדשה. אין ספק, הסכמתי איתו. בשנה הבאה קפה ועוגה בבית.

בגזרת הדור הצעיר יותר, גור בן תשעה וחצי חודשים של שכרון חושים מחוסר שינה, צריכים למצוא משפחתון לקראת החזרה לעבודה. הבעיה שגור לא רגיל להיות עם אחרים חוץ ממני, וכל פרידה קלה גורמת לו לבכי קורע לב. "איך הוא ילך לגן?" שואלים כולם. אין לי ממש מושג. גם אם אני מוכנה יותר בקלות לשלוח את הילד השני למשפחתון, הרי שלו קשה הרבה יותר. ככה זה, תמיד הדברים לא צפויים. בכל מקרה, בעוד שבועיים הוא יתחיל תקופת הסתגלות בתינוקייה החדשה, ואני אתחיל תקופת הסתגלות להיות קצת לבד. מוזר.

זהו, חג החירות בפתח, כל אחד ילך לדרכו, אני לעבודה בחזרה (איך עושים את זה עם שני ילדים? עם אחד בקושי הסתדרתי), גור לתינוקייה ובן יסיים את תקופת החממה בגן פרטי ויתכונן להיכנס למערכת החינוך בגן עירוני.

מחר ליל הסדר, בן מדקלם את מה נשתנה, גור ישב בכסא תינוק ויאכל כבר אוכל אצבעות.

מדהים איך הזמן עובר. ממש גדלנו. לפני שנה הסיטואציה הייתה אחרת לגמרי.

שיהיה חג שמח וחופש ארוך ונעים...