אמא לשניים 6: מבלים בחורף

גור בן שבעה חודשים. בלי לשים לב, הזמן עובר, ואנחנו סוף סוף מתחילים להתנהג כמשפחה לכל דבר. (ואני מתכוונת לחלק הכייפי שבעניין, כי את התפעול השוטף של ארבע נפשות אנחנו כבר מתורגלים לבצע בזמן אמת).

הימים הגשומים מכריחים אותנו להישאר בבית, ואנחנו מתחילים ליהנות מזמן איכות עם הילדים. זמן איכות נטו, כי הרי בפארק זה מאוד קל לבלות ולצחוק. אז הוצאנו את מיטב משחקי הקופסא, ושיחקנו יחד עם בן את "מי אני ומה שמי". גור שיחק לידנו על השטיח, ואנחנו התחלנו לנחש מי אנחנו לפי הכרטיסיות. מכיוון שבן אוטוטו בן ארבע, יכולת המשחק שלו מפותחת מאוד, וגם היכולת הוורבלית, מה שהוביל למשחק מהנה ביותר. מהר מאוד עברנו לפנטומימה ובן "שיחק" לנו מה אנחנו אמורים להיות. הילד לא התבלבל אפילו לשנייה! אין בעיה, מכונת כביסה? הוא משחק בפנטומימה מכונת כביסה. רדיו טייפ? אין בעיה. חיות, בגדים, אוכל, מה הוא לא היה, ואנחנו התגלגלנו מצחוק.

היה כל כך כיף, במיוחד שאת הקטעים היפים של "משחק ושטויות" הוא בדרך כלל עושה עם החברים בגן, ולנו נשאר החלק של "מקלחת, אוכל ולישון". בילינו איתו, השתוללנו והשתטינו ונהנינו מכל רגע.  הסתכלנו אחד על השני, לא מאמינים שיש לנו ילד כזה גדול. (זה קורה לנו פעם בשבוע לפחות, בזמן האחרון). 

השבוע גם פתחנו את כל ערכות היצירה שהחבאתי בארון לימים גשומים. יצירה בגבס, צבעי גואש, הכנת מגנטים, הכנת סבונים וכו'. כיף להכין יחד דברים שגם משתמשים בהם אחר כך. הנאה מובטחת.

גם עם גור התחלתי לבלות סוף סוף. לקחתי אותו למשחקייה, שהייתה בה הרצאה נחמדה לאמהות ותינוקות, והוא יכול לזחול לו בכיף על השטיח. ביום שמש בשבוע שעבר הייתי איתו בים... (בארוחת בוקר בבית קפה, לא להיבהל, לא במים) ואני מרגישה שאני מתחילה באמת ליהנות.

אני יודעת כבר שזה לוקח זמן, והחודשים הראשונים הם קשים ביותר, שאין לילות רצופי שינה, אין סדר יום נוח, אי אפשר לאכול ארוחת ערב כולנו יחד, כי תמיד גור כבר צריך להתקלח, ועד שבן מסיים את הסיפורים שלו סביב השולחן גם אנחנו כבר רוצים לישון... אבל לאט לאט, בין כל הניסיון הבלתי פוסק לנסות ולהתוות שגרה נוחה לכולם, גם מתחיל להיות כיף. גם בין שניהם -  השבוע לקחנו את בן מהגן. הוא התחיל עם צחוקים ופתאום אני שומעת את גור מתפקע מצחוק. בן, כל כך מאושר שהצליח להצחיק אותו, ממשיך לנסות ואני נוהגת לי מקדימה ושומעת אושר אמיתי מהספסל האחורי. זו הייתה חוויה. הם מתחילים לתקשר!!!

בשבת הייתה לנו גם חצי שעה שהתכרבלנו ארבעתנו במיטה מתחת לפוך (את בן היה צריך לשכנע לוותר על הטלוויזיה ולבוא), ובצהריים גם סיפרתי לשניהם סיפור במיטה של בן. דברים קטנים, אבל חשובים!

בלי קשר, או אולי עם, בילינו תמיר ואני שישי בבוקר ביחד לבד. ארוחת בוקר וספא. הצלחנו לשתות קפה בשקט, וגם לסיים אותו שהוא עדיין חם, לאכול עד הסוף את המנה, לנסוע יחד לכיוון הים ולשמוע מוזיקה שהיא לא מוצרט לקטנטנים, וגולת הכותרת – עיסוי שוודי. לא להאמין כמה הייתי צריכה את זה. התענגתי על כל לחיצה ולחיצה על הגב והכתפיים המתוחות שלי, וקיוויתי ששישים הדקות יתארכו ליותר. אחר כך שתינו תה ביחד ודיברנו ודיברנו, בלי שאף אחד הפריע והיה מ-ד-ה-י-ם.

כן, כיף מאוד לבלות יחד כולנו, צריך לעשות שטויות יחד ולבלות וצריך מדי פעם את הזמן לבד, כדי לצבור כוחות ולהתגעגע. כל כך נהנינו שהחלטנו פשוט לקבוע ביומן אחת לחודש וחצי - יום פינוק בשקט.

אז זהו זה, בינתיים נמשיך ליהנות מהחורף ביחד, ולקוות שגור כבר ישן לילה שלם (זה לא אמור היה כבר לקרות?) ולבקש מדי פעם בייביסיטר כדי לצאת קצת בערב... בשביל הבריאות.