בגיל הרך - ספר הוא לא רק מילים ומשפטים

 כבר נכתב רבות על היתרונות של ספרים בתקופת הגיל הרך – חיזוק הקשר הורה-ילד, העשרת השפה, היכרות עם העולם, הרחבת היכולות הקוגניטיביות והרגשיות. עם מודעות וניצול נכון של ספר – אפשר להפיק ממנו גם פיתוח הדמיון והיצירתיות.

כל פעם שבאים לקרא או להסתכל בספר עם הפעוט – חשוב שיתקיים התנאי הבסיסי ממה שקרוי במושגי הלמידה המתווכת - "כוונה והדדיות" – כלומר שגם האם וגם התינוק רוצים ופנויים לספר – הילד רגוע, אינו רעב ואינו עסוק בגירויים אחרים – ולכן מוכן להתמקדות – וגם האם פנויה פיזית ורגשית לילד.

כמובן שתינוק מאוד קטן יהיה פחות אקטיבי מפעוט בן שנתיים למשל – אם כי האקטיביות תימדד בשלב זה בעצם מיקוד העיניים לספר – מגע, טעימה או תיפוף על דפי הספר - וגם מלמולים  או גרגורים לכיוון הספר – כאילו מנהל דו שיח עם הנגלה לעיניו.

אפשר כמובן לקרא לילד קריאה רגילה – אבל כאן תינוק יישאר מאזין פסיבי ולא יפתח את היכולות השפתיות שלו – ראשוניות ככל שיהיו. סגנון הקריאה המועדף הוא הקריאה הדיאלוגית - בה  מעודדים את הילד לביטוי עצמי, הבעה פעילה ואקטיבית – ופיתוח היכולות הקוגניטיביות. כמובן שסגנון הקריאה יותאם לשלב ההתפתחותי של הילד, ליכולותיו הלשוניות, רמתו והידע שלו בעולם בכלל.

כמה דוגמאות:

עם תינוק מאוד קטן – שואלים שאלות הצבעה – איפה כלב? ...איפה הפרח? ...שאלות שבודקות שפה פסיבית – כלומר זיהוי הדברים על ידי התינוק למרות שהוא עדיין אינו מפיק שפה אקטיבית של ממש. בדרך כלל נראה את עיניו של התינוק נעות לכיוון מושא השאלה או שהוא יצביע עליו. ההורה בדרך כלל גם ישיב על השאלה - ויחזק את "תשובתו" של התינוק. ההורה גם ישמיע שוב ושוב את אותה מילה – וכך יחזק את "השתרשותה" בזיכרון השפתי של הילד. בדומה  לכך – ישאלו שאלות סגורות -  בסגנון " מה זה?" או שאלות סגורות אחרות שתשובתן כן או לא. ("איפה פרפר? איפה פרפר? ...הנה... הנה פרפר ...פר..פר. פר...פר..." ולחכות ל"תשובה", לתת לתינוק זמן – למלמול תשובה, מכה על הספר וכד').

שאלות פתוחות – שאלות שנשאל פעוטות גדולים יותר – שכבר רכשו שפה אקטיבית מסוימת – אותם אפשר כבר לשאול שאלות פתוחות – שאלות הסבר, תיאור – למה, מה, מי , וכו'. (מי בא לבקר את הצב? מה הביאו לו ? למה הוא לא רוצה לצאת?...)

חשוב לחזור על דברי הילד, מילה במילה, לחזק אותו אם צדק בדברי שבח – או לתקן בעדינות אם טעה - ולהובילו לתשובה הנכונה.

מתן משמעות – חשוב לתת משמעות לנקרא גם בעזרת אינטונציות משתנות ועידוד המעורבות הרגשית עם הדמויות. מומלץ לעודד את הילד לאמפתיה עם מה שקורה בסיפור ולעודד הבעה רגשית ("הוו.... התפוצץ הבלון ...מה קרה? עכשיו רון עצוב ...נכון?" או "ברלה' עצוב... למה הוא עצוב ?... כי החברים שלו לא באו ליום ההולדת שלו...").

התנהגויות שקשורות לגוף הספר  - שאינו עוד חפץ למשחק -  כדאי להראות לילד איך מחזיקים ספר, איך מדפדפים, ואיך הופכים דף רק לאחר שמסיימים לקרוא – נותנים לו כבוד ושומרים עליו. 

הרחבה – וכאן האפשרויות הן רבות ומגוונות – ואפשר לגעת בהן דרך כל אפשרויות ההבעה הקיימות. ב"הרחבה" הכוונה  באופן כללי להוספת מידע נוסף הקשור לטקסט – אך לא נמצא בו, קישורים אסוציאטיבי  או תזכורות מחוויות המוכרות לילד. למשל, אם הדקלום שבספר הוא על צב – "צב, צב, צב – צא צא צא! .....לא רוצה, לא רוצה!" (דתיה בן דור – "דגדוגים") –

• אפשר להזכיר לילד את הצב שראו בגינה, אפשר לדבר על הצב שזוחל לאט ומי עוד זוחל ... באו ניראה מה זה לזחול – בא נזחל גם אנחנו.
• אפשר להתייחס לתכונת הצב להתחבא בתוך השריון – ולעשות גם אותה פעילות של להתחבא ולהתגלות - ולהפוך את זה לפעילות פיזית חביבה.
• אפשר לדבר על צבעים של צב – ולחפש צבעים דומים בסביבה.
• אפשר לצייר צב – או להכין בובת אצבע או בובת כפפה.
• אפשר להכין קופסא - להכין חור מלמטה – דרכו תכנס יד ועליה בובת כפפה של הצב – אפשר  לקשט ולצבוע אותה – ואז מתוכה יציץ  "הצב הסרבן" עשוי בובת כפפה מקרטון או מבד... ואפשר להפתיע את הילד או הפעוט בצב שמתחבא וניגלה ....
• עם הגדולים יותר אפשר להמציא סיפור על צב – ולצרף לו עוד חיות - ואולי לספר סיפור נוסף שבו משתתף צב – מתוך משלי לה-פונטיין, למשל.
• אפשר לגייס את המוזיקה – ולהשמיע מוזיקה איטית – שמזכירה זחילה של צב... או לחפש שיר עברי על צב או על הליכה איטית " אני הולך לי לאט כי חם ...צעד פה צעד שם, צעד גם..." (מאוצר השירים של חמ'ל) – ולרקוד לקצב השיר.  
• אפשר לצייר דמויות מתוך סיפור על הידיים, עם צבעי אפור; אפשר להפוך אביזרים או כלי בית לדמויות מסיפור (כפפות, גרביים, נעלי בית, שרוולים של סודר ישן, כלי מטבח,  קופסאות מגדלים שונים וכו' וכו') מלאכת ההרחבה יכולה להפוך ספר או סיפור  קטן ותמים למקור אין סופי של פעילויות  וחוויות יצירה, שאפשר לעשות בבית –  עם כל מה שמצוי  בסביבה המיידית – עם קצת דמיון ויצירתיות.

ספר, אם כן, הוא לא רק מה שחשבתם –  דפים ומילים –  ספר הוא אוצר אומנותי קטן, מקור להעשרה ולהרחבת המטען החוויתי  של כל הורה וילדו - ובסיס  נפלא לזיכרונות המשותפים.  

סימונה לרום – M.A. בפסיכולוגיה – מנחה התפתחותית בטיפות חלב. מנחה קבוצות העשרה חווייתיות להורים ותינוקות